פסק דין
פתח דבר
1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן כהונתה וסיום כהונתה של מנכ"לית משותפת ובעלת מניות בחברה פרטית שפיתחה ומוכרת מברשת להחלקת שיער. התובעת והנתבעת שכנגד טוענת כי זכויותיה קופחו אגב סיום כהונתה בחברה. התובעים שכנגד טוענים כי התובעת הציגה בפניהם מצגי שווא בקשר ליכולותיה האישיות והמקצועיות ומשכך עליה להשיב את הזכויות שקיבלה מכוח הסכם ההתקשרות בין הצדדים.
העובדות הנדרשות שאינן שנויות במחלוקת
2. התובעת, הגב' לילך טל (להלן: "לילך" או "התובעת"), הועסקה בתקופה שקדמה לאירועים מושא התביעה כסמנכ"לית רגולציה ותקשורת וראש מטה של קבוצת התקשורת HOT, כמנהלת שיווק בחברת אסם-נסטלה, ובתפקידי ניהול ושיווק נוספים.
הנתבעת 2, הגב' אורלי גיא (להלן: "אורלי" או "הנתבעת 2"), היא עורכת דין במקצועה, ושותפה וראש משרד עורכי הדין גיא, בכר ושות'. אורלי נשואה לנתבע 3, מר קובי גיא (להלן: "קובי" או "הנתבע 3"), מהנדס חשמל במקצועו. אורלי וקובי הם הוריה של הנתבעת 4, הגב' שרון רבי (להלן: "שרון" או "הנתבעת 4"), מהנדסת חשמל ובעלת תואר ראשון בפיזיקה. מר קובי רבי (להלן: "מר רבי"), בעלה של שרון, אינו צד לתביעה זו, אולם מעורב בהתרחשויות שיפורטו להלן.
בשנת 2012 החלו קובי ושרון לפתח מברשת להחלקת שיער בפעולת הברשה, בשם דפני (DAFNI) (להלן: "המוצר" או "המברשת" או "מברשת דפני"). שם המברשת מבוסס על שמה של דפנה גיא, בתם של הנתבעים 2-3 ואחות הנתבעת 4. עם השלמת אב טיפוס למברשת, בשנת 2012, הגישו הנתבעים בקשת קדימות לרישום פטנט. מיזם המברשת נוהל במסגרת חברת גיא א. שקד השקעות בע"מ (להלן: "גיא השקעות"), חברה שמניותיה בבעלות אורלי.
3. ביום 2.3.2015 נחתם הסכם בין הנתבעת 1, חברת דפני מוצרי שיער בע"מ (להלן: "החברה" או "דפני"), כחברה בהקמה, לבין חברת גיא השקעות, בעלת זכויות הקניין הרוחני במוצר באותה העת (להלן: "הסכם הרישיון"). בהתאם להסכם הרישיון, החברה קיבלה רישיון בלעדי לשימוש בלתי מוגבל במברשת, בקניין הרוחני שלה ובטכנולוגיה הקשורה אליה כנגד תשלום תמלוגים, וכן נקבע כי לאחר תשלום תמלוגים בסך מצטבר של מיליון ש"ח יעברו כל זכויות הקניין הרוחני, הידע והטכנולוגיה לחברה, ובכך יבוא הסכם הרישיון לידי סיום.
4. עוד קודם לכן, במעבר לשלב האסטרטגי וההיערכות לשיווק והפצת מברשת דפני, חיפשו הנתבעים גורם מקצועי שיוביל את המערך השיווקי של המברשת בארץ ובעולם.
בסוף שנת 2014 סיפרה אורלי לתובעת, במהלך מפגש חברתי, כי הנתבעים מחפשים איש שיווק ומכירות על מנת שיסייע בקידום המוצר. לאחר מספר פגישות, החלו הצדדים בתחילת שנת 2015 לנהל משא ומתן בקשר לתנאי שיתופה של התובעת במיזם.
לאחר כשלושה חודשים נחתם ביום 8.3.2015 הסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם" או "ההסכם המקורי"), ובמקביל הוקמה החברה. ההסכם נערך על ידי אורלי (עורכת דין) ומשרדה, כאשר התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין.
להלן עיקרי ההסכם הרלוונטיים לענייננו, שכותרתו "מזכר הבנות מיום 8 במרץ, 2015" –
א. הצדדים להסכם הם גיא השקעות, החברה (כחברה בהקמה באמצעות ועל ידי אורלי, קובי, שרון והתובעת) והתובעת.
ב. התובעת תשמש כמנכ"לית משותפת בחברה ותעסוק בתחומי השיווק, המכירות והפרסום, וכן בתחומים אסטרטגיים נוספים. תפקידה יכלול בין היתר נסיעות לחו"ל לצורך קידום המוצר, ניהול משא ומתן, שיווק, מכירות, פרסום ומיתוג.
ג. התובעת תמונה לחברת דירקטוריון בחברה.
ד. ההתקשרות תהיה לתקופה מינימאלית שתסתיים ביום 30.9.2016. עם סיום תקופה זו, סיום ההתקשרות יעשה בכפוף למתן הודעה מראש בת 60 יום.
ה. התובעת תהא זכאית לקבלת תמורה שוטפת בסך של 5,360 ש"ח ברוטו לחודש (עלות מעביד). שכרה של התובעת יועלה משמעותית בשיעור שיקבע בהסכמה בין הצדדים לאחר שתבוצע השקעה בחברה על ידי צד שלישי בשווי של 2 מיליון ש"ח לפחות, או לאחר המועד בו ההכנסות בגין המוצר יעלו על סך של 2 מיליון ש"ח – לפי המוקדם.
שכרה של התובעת לא יפחת בשום שלב משכרו של המנכ"ל המשותף השני באותה העת.
ו. התובעת תצטרף כמייסדת ויוקצו לה 11.5% מהון המניות המונפק של החברה (להלן: "המניות המוקצות").
ז. החברה רשאית לדרוש מבעלי מניותיה להעמיד מימון עצמי לחברה.
ח. היה ובמהלך 19 החודשים הקלנדריים מיום חתימת ההסכם (להלן: "תקופת ההתחייבות") תסתיים כהונתה של התובעת כמנכ"לית משותפת עקב קיומם של חילוקי דעות מהותיים, יחול המנגנון להלן:
• ככל שסיום הכהונה יעשה ביוזמת יתר היזמים (הנתבעים 3,2 ו-4), התובעת תעביר ליזמים כמות מניות המהווה 4.5% מהמניות המוקצות בגין כל חודש בו לא כיהנה ומילאה בפועל את תפקידה.
• ככל שסיום הכהונה יעשה ביוזמת התובעת, תעביר התובעת ליזמים את כמות המניות לעיל בתוספת של 10% מיתרת המניות שתיוותר בידיה.
• על אף האמור, ככל שתתרחש השקעה במניותיה של דפני על ידי צד שלישי לפי שווי חברה של לפחות 3 מיליון דולר עובר לסיום כהונתה של התובעת (או זמן סביר לאחריה במידה והמשא ומתן החל בתקופה של התובעת), התובעת לא תידרש להחזיר ליתר היזמים שיעור כלשהו מתוך המניות שהוקצו לה.
5. במקביל לחתימת ההסכם, נחתם מסמך נוסף בין הצדדים להסכם, שכותרתו "תוספת למזכר ההבנות" (להלן: "הסכם האופציה" או "הסכם האופציה המקורי"). על פי הסכם האופציה, שישה חודשים לאחר הקצאת המניות במסגרת ההסכם או במקרה של השקעה מהותית, תינתן לתובעת האופציה לרכוש 8.5% נוספים מהון החברה בתמורה שתיגזר משווי חברה של 3 מיליון דולר (להלן: "האופציה" או "האופציה המקורית"). עוד נקבע כי מימוש האופציה מותנה בכך שעובר למימושה תוסיף התובעת להוביל את מיזם המברשת ותפעל לקידומו.
6. לאחר חתימת ההסכמים האמורים, הושלמה התאגדות החברה ביום 15.3.2015. בעלי 1000 המניות הרשומות של החברה בעת ייסודה היו אורלי (310 מניות שהוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד מרים מלכה ממשרד עורכי הדין גיא, בכר ושות'), קובי (310 מניות), שרון (265 מניות) והתובעת (115 מניות). הדירקטורים הרשומים של החברה בעת ייסודה היו קובי, שרון, עו"ד מרים מלכה והתובעת. התובעת וקובי כיהנו כמנכ"לים משותפים בחברה.
7. בחודש יולי 2015 החלו מכירות ראשוניות של המוצר, והחברה התקשרה עם מפיצים בישראל וברחבי העולם (למעלה מ-10 מדינות).
בחודש אוגוסט 2015 עלתה אפשרות השקעה של קבוצת משקיעים בראשות שלומי שני. בחודש אוקטובר 2015 עלתה אפשרות השקעה של קבוצת טייסים ששירתו עם מר רבי בצבא (להלן: "קבוצת הטייסים"). שתי אפשרויות אלה לא יצאו אל הפועל.
בין לבין, עלו ולא התממשו מספר אפשרויות השקעה נוספות של משקיעים בחברה שלא התממשו.
בסוף שנת 2015 ותחילת שנת 2016 התנהל משא ומתן בין החברה לבין חברת PNY Technologies, חברה אמריקאית העוסקת בייצור ומכירות מוצרי אלקטרוניקה (להלן: "PNY"). מטרת ההתקשרות בין החברה ל-PNY הייתה להקים מיזם משותף שמטרתו לקדם, לייעל, לשווק ולהפיץ את המברשת בארצות הברית ובאמריקה, וכן השקעה בחברה עצמה. גם אפשרות השקעה זו לא התממשה, ובסופו של דבר נחתם הסכם בין החברה ל-PNY רק לאחר סיום כהונתה של התובעת, שמטרתו מתן מימון של PNY לעלויות ייצור של מברשות דפני שנשלחו לארצות הברית.
8. בחודש אוגוסט 2015 נשלחה הודעת מייל מקובי לתובעת, אגב אפשרות ההשקעה של שלומי שני בחברה, בו הועלתה האפשרות כי התובעת תקבל 38 מניות נוספות ללא תשלום (וסך הכול 153 מניות), כאשר האופציה תופחת ותעמוד על 47 מניות במחיר רכישה של 98,000 דולר (כלומר, סך המניות לתובעת נותר על כנו, כאשר מספר המניות המוקצות מוגדל וכמות המניות במסגרת האופציה הופחתה).
בהמשך, בחודש אוקטובר 2015, העבירה אורלי לתובעת טיוטת הסכם שכותרתו "תיקון למזכר הבנות מיום 8 למרץ 2015 ולתוספת למזכר ההבנות", לפיו יבוטל הסכם האופציה ותחתיו יוקצו 38 מניות נוספות לתובעת ותיקון האופציה כך שתאפשר לתובעת לרכוש 47 מניות נוספות תמורת 98,000 דולר.
המשמעות של טיוטת הסכם זה, ובכלל זה האם הושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לאמור בו, עומדת בלב המחלוקת בתביעה זו.
9. ביום 31.12.2015 העבירה התובעת לאורלי סך של 100,000 ש"ח בעקבות חשבונית שנשלחה לתובעת ממשרד עורכי דין גיא, בכר ושות' (בו כזכור שותפה אורלי), עליה נכתב "ייעוץ משפטי". לטענת התובעת, וכפי שיפורט בהמשך, הסכום הועבר כתשלום ראשון בגין מימוש האופציה, בהתאם לתנאי מימוש האופציה ב"תיקון למזכר הבנות מיום 8 למרץ 2015 ולתוספת למזכר ההבנות".
10. ביום 6.1.2016 נפגשו אורלי והתובעת, כאשר במהלך הפגישה הודיעה אורלי לתובעת על סיום העסקתה בחברה (להלן: "שיחת ההיפרדות" או "שיחת ההדחה"). שיחה זו הוקלטה על ידי התובעת. כמה ימים לאחר השיחה, החזירה אורלי לתובעת את התשלום בסך 100,000.
לאחר הפגישה הוחלפו התכתבויות בין הצדדים, במטרה להסדיר את סיום ההעסקה של אורלי בחברה. בהמשך פנו הצדדים להליך גישור, וגם הוחלפו מספר מכתבים בין עורכת הדין של התובעת, לבין בעלי המניות בחברה באמצעות אורלי. משלא צלח ניסיון הגישור בין הצדדים, הגישה התובעת לבית המשפט את התביעה דנן.
11. נכון לתחילת שנת 2016, מכרה החברה למעלה מ-100,000 יחידות של מברשת דפני בתמורה למיליוני דולרים.
עיקרי התביעה והתביעה שכנגד
התביעה
12. התובעת עותרת לשני סעדים.
הראשון, סעד הצהרתי הקובע כי היא בעלת הזכויות ב-153 מניות החברה, כאשר 153 המניות מייצגות את אחוז המניות מתוך המניות המונפקות נכון למועד ייסוד החברה, וצו עשה המורה לנתבעים להסדיר ולהקצות את כל המניות שבבעלותה. 153 המניות כוללות 115 מניות להן הייתה זכאית מלכתחילה, ו-38 מניות בהתאם להסכמה ביחס לתיקון.
התובעת מבהירה כי אינה מחויבת בהחזרת מניות, שכן הדחתה נעשתה שלא כדין ושלא בסמכות, ומאחר לא התקיימו נסיבות של חילוקי דעות מהותיים (כלשון ההסכם) ולא נעשה ניסיון לפתור אותם בתום לב. בנוסף, התובעת טוענת כי התקיים התנאי הנוגע לקיום השקעה בחברה בהתאם להסכם, הפוטר אותה מהחזרת מניות שבבעלותה.
הסעד השני הוא סעד הצהרתי הקובע כי התובעת היא בעלת זכות למימוש אופציה לרכישת 47 מניות נוספות של החברה כנגד תשלום של 98,000 דולר בהתאם להסכמה המתוקנת שהתגבשה בין הצדדים, וכן כי מימשה בהסכמת הנתבעים את האופציה ביום 31.12.2015. בהתאם, יש לחייב את הנתבעים להקצות לה 47 מניות כנגד התשלום הנדרש, כאשר 47 המניות מייצגות את אחוז המניות מתוך המניות המונפקות ביום 31.12.2015.
התביעה שכנגד
13. לצד כתב ההגנה הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד לילך.
במסגרת התביעה שכנגד, מתבקש –
א. סעד הצהרתי לפיו מזכר ההבנות והתוספת למזכר ההבנות, וכן כל סיכום והסכמה בין הצדדים – בטלים.
ב. סעד הצהרתי לפיו לילך לא הייתה זכאית מלכתחילה למניות המוקצות אשר הוקצו לה, ולהורות כי כל המניות יוחזרו לנתבעים.
לחילופין, וככל שעמדה זו תדחה, להורות לתובעת להחזיר לנתבעים 36 מניות מתוך 115 המניות כאמור, בהתאם למנגנון השבת המניות הקבוע במזכר ההבנות.
ג. סעד הצהרתי לפיו לילך לא הייתה זכאית להקצאת 38 מניות נוספות (מעבר ל115).
לחילופין, וככל שעמדה זו תדחה, להורות לתובעת להשיב לנתבעים 48 מניות מתוך 153 המניות כאמור, בהתאם למנגנון השבת המניות הקבוע במזכר ההבנות.
ד. סעד הצהרתי לפיו לילך אינה זכאית למימוש האופציה ול-47 מניות נוספות.
ככל שתידחה עמדה זו של הנתבעים, להורות לתובעת לשלם את יתרת התשלום כתנאי למימוש האופציה ובנוסף להפעיל את מנגנון השבת המניות ביחס ל-47 מניות אלה (כלומר, 15 מניות).
ה. צו לפיו לילך אינה זכאית להמשיך ולהציג את עצמה כמנכ"לית או כמייסדת החברה.
ו. לחייב את לילך בסכום כספי בשיעור של מיליון ש"ח כפיצויים בגין הנזקים שגרמה.
השתלשלות האירועים בהליך זה
14. בתיק הוגשו כתב תביעה, כתב הגנה וכתב תשובה לכתב ההגנה בתביעה העיקרית, וכתב תביעה שכנגד וכתב תשובה לתביעה שכנגד. הוגשו תצהירים מטעם הצדדים – תצהיר תובעת ותצהיר נתבעת שכנגד מטעם לילך, תצהיר נתבעים והתובעים שכנגד מטעם אורלי ושרון (כל אחד בנפרד), תצהיר נתבע מטעם קובי, ותצהירים מטעם מר רבי ומטעם רואה החשבון שלה חברה, מנשה קנובל (להלן: "רו"ח קנובל").
בהמשך התקיימו 3 דיוני הוכחות, במסגרתם נחקרו המצהירים מטעם הצדדים (לילך, רו"ח קנובל, שרון, קובי, מר רבי ואורלי).
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת בתביעה העיקרית (לילך)
השבה חלקית של המניות
15. התובעת מפנה לסעיף 19 של ההסכם, הדן במנגנון השבת המניות, מציינת כי בהתאם ללשונו, מנגנון השבת המניות מתקיים ככל שמתקיים התנאי של "עקב חילוקי דעות מהותיים", המורכב משני חלקים. קשר סיבתי (נלמד מהמילה "עקב"); וקיומם של חילוקי דעות מהותיים. כלומר, על מנת להיכנס בגדרו של הסעיף הקובע את מנגנון השבת המניות, יש צורך הן בקיומם של חילוקי דעות מהותיים והן בכך שהחדילה של התובעת מלשמש בתפקיד מנכ"לית משותפת קשורה בקשר סיבתי לאותם חילוקי דעות מהותיים. התובעת מפנה בהקשר זה לתצהירה, לתצהירה של אורלי, להתכתבויות בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם ולעדויות של אורלי ושל שרון, מהן ניתן ללמוד כי תכלית המונח חילוקי דעות מהותיים מתייחס לחששה של התובעת, ערב חתימת ההסכם, ממקרה בו המיזם יצליח ולנתבעים יהיה "כדאי" להדיחה כדי לקבל חזרה מניות בעלות שווי רב, וכי חילוקי דעות מהותיים הם כאלו שלא ניתן לפתור באופן סביר ובתום לב בין הצדדים.
ואולם, בענייננו, התובעת טוענת (ותומכת טענותיה בראיות) כי לא התקיימו חילוקי דעות מהותיים בין הצדדים (וודאי לא כאלה שלא אפשרו המשך עבודה משותפת), כי הסיבה להדחת התובעת לא היתה קיומם של חילוקי דעות מהותיים אלא קשורה במשא ומתן עם PNY להיכנס להשקעה בחברה שכשל, וכי לא נעשה על ידי הנתבעים כל ניסיון ליישב באופן סביר ובתום לב חילוקי דעות טרם הדחתה. זאת ועוד, לא נמצא ולא הוצג כל תיעוד הפונה אל התובעת ומציג בפניה עצם קיומם של חילוקי דעות מהותיים.
16. בנוסף, התובעת מפנה לסעיף 19(iii) להסכם, הדן במנגנון השבת המניות וב"פטור" מהשבת מניות ככל שתתרחש השקעה מהותית בחברה על ידי צד ג' לפי שווי העולה על שלושה מיליון דולר, וטוענת כי תכליתו היא שהגעה לשווי חברה של שלושה מיליון דולר משמעה הצלחת המיזם, ובמקרה כזה גם אם תסתיים כהונת התובעת טרם תקופת ההתחייבות ההדדית אין היא נדרשת להשיב מניות שכן הושג היעד. התובעת טוענת כי הצביעה על שורה של הצעות קונקרטיות להשקעה במהלך תקופת עבודתה לפי שווי גבוה משלושה מיליון דולר. ואולם הנתבעים, שבידם היה הכוח להכריע, בחרו שלא לקבל הצעות אלו, אבל מכל בחינה מהותית האפשרות המעשית כן הייתה ביד החברה. בנסיבות אלה, כאשר בוחנים את תכלית הסעיף – השגת יעד ההצלחה, אז הוא הושג לכל דבר ועניין וגם בשל "פטורה" התובעת מלהשיב מניות, בהתאם להסכם. התובעת מפנה בדרך ההיקש לסעיף 28 לחוק החוזים: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו".
תיקון ההסכם על דרך של קבלת מניות נוספות לתובעת (סך הכול 153 מניות לפני מימוש האופציה), והיתרה כאופציה
17. התובעת מפנה להודעת מייל של קובי מיום 17.8.2015 בה פורטו ארבעה תרחישים שהוצעו לתובעת, הכוללים הקצאה של 38 מניות ללא תשלום, וכן אפשרות לרכוש 47 מניות נוספות במחיר של 94,000 דולר.
התובעת מפנה גם להתכתבות עם שרון מחודש אוגוסט 2015 ולטיוטת הסכם התיקון מחודש אוקטובר 2015 שנוסחה על ידי אורלי, והוצגה לקבוצת משקיעים "כאילו זה סיכום", בהתאם לעדות אורלי. טיוטת הסכם התיקון אף נשלחה מטעם אורלי לנתבעים ביום 14.10.2015, והתובעת מציינת כי אף במסגרת הסכם שנשלח למשקיעים באותו יום פורטו בעלי המניות בחברה כך שהיא בעלת 153 מניות בחברה ו-200 מניות בדילול מלא. כלומר, כבר אז היו לתובעת 153 מניות, גם לשיטת הנתבעים.
לכן, בהתאם לכל האמור, כבר בחודש אוגוסט ולכל המאוחר באוקטובר תוקן ההסכם באופן שהתובעת קיבלה 38 מניות נוספות (שקיבלו ביטוי ברישום המניות שאורלי ערכה בעצמה), והאופציה הוקנתה ל-47 מניות כנגד 98,000 דולר. התובעת טוענת כי כל הנתבעים הסכימו למצב דברים זה.
מימוש ההסכמה בסוף דצמבר 2015 ומימוש האופציה
18. התובעת טוענת כי ביום 30.12.2015 קיימה פגישה עם אורלי בבית קפה ברעננה, במסגרתה סוכם בהתאם לאמור כי התשלום הראשון על סך 100,000 ש"ח בגין מימוש האופציה יועבר על ידי התובעת למחרת. התובעת מפנה למספר התכתבויות וואטסאפ בינה לבין אורלי, ולהודעה ספציפית מיום 31.12.2015: "שלחי בבקשה את ההסכם המתוקן כדי שאוכל לעיין בו לפני ההעברה. תודה". מכך נלמד, לשיטת התובעת, על הקשר בין ההסכם המתוקן לבין ההעברה, וכי ההעברה היא תחילת הביצוע שלו.
באותו היום גם נשלחה הודעת מייל ממזכירתה של אורלי לתובעת, אליה צורפה חשבונית מס ונכתב כי יש להעביר את התשלום לבנק הפועלים לחשבון המשרד של אורלי.
19. התובעת מציינת כי אין בתצהירה של אורלי כל גרסה באשר לקבלת הסכום של 100,000 ש"ח לחשבון משרדה ביום 31.12.2015 (בניגוד לכתב ההגנה). הדבר מעיד על היות הגרסה שהוצגה בכתב ההגנה – שקרית.
20. עוד טוענת התובעת כי סכום התשלום הראשון על סך 100,000 ש"ח שהועבר ומבנה התשלומים שהוצג תואמים את ההסכמות בין הצדדים, ומדובר בביטוי של מימוש ההסכם המתוקן הלכה למעשה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי לפי עדויות הנתבעים, היה כדאי להם מבחינתם לסגור את עניין הקצאת המניות והאופציה עם התובעת בסוף שנת 2015, וכך עשו בפועל, אף על פי שלאחר כמה ימים הגיעו למסקנה אחרת, אך מבחינה משפטית הדבר אינו אפשרי. כך, כאשר הנתבעים הבינו את אפשרות ההשקעה של PNY והתחילה בדיקת נאותות מצד PNY, הם רצו לסגור את הנושא מול התובעת, ואף אחד מהם לא הביע התנגדות. ואולם, כמה ימים לאחר מכן, כאשר הובן לשיטתם שלא תתממש ההשקעה של PNY ואין צורך בבדיקת הנאותות, אך מנגד יש הסכם עם PNY שעתיד להניב רווחים של עשרות מיליוני דולר לחברה ובאופן יחסי לבעלי המניות לפי שיעור אחזקתם, התכחשו להסכמה, הדיחו את התובעת וביקשו להדיר אותה מזכויותיה ולהגדיל את זכויותיהם. מדובר בחוסר תום לב בהתגלמות.
21. אשר לטענת הנתבעים כי להסכמה בין אורלי לתובעת לא ניתן אישור הנתבעים הנוספים ורואה החשבון של החברה. ראשית, רו"ח קנובל, העיד כי לא נדרש ליתן אישור וממילא לא סירב לתת אישור. גם שרון בעדותה מעידה על החלטה משותפת "לסגור" את נושא המניות של התובעת. מעבר לכך, לא הוצגה כל ראיה או עדות לכך שמי מהנתבעים סירב לתת אישור כנדרש, או שאורלי הודיעה לתובעת כי אישור כזה נדרש.
במישור המשפטי, יתר הנתבעים ממילא לא יכולים להתנער מהסיכום בין אורלי לתובעת – אורלי הייתה עורכת הדין שייצגה את הנתבעים בהסכמים עם התובעת ולכל אורך הדרך במגעים עמה, היא בת משפחה קרובה, היא בעלת מניות בחברה, עורכת דין של החברה ובעלת זכות חתימה יחידה בחשבון החברה בבנק. זאת ועוד, הנתבעים מעולם לא הודיעו לתובעת שאורלי לא מוסמכת לפעול בשמם, ואף לא כי הסיכום שסיכמה עם אורלי ביחס למניות אינו מקובל עליהם, למרות שדיברו ונפגשו באותם הימים. בנסיבות אלה, הטענה כי אורלי פועלת בניגוד לעמדת הנתבעים ומקבלת כספים בניגוד לעמדתם אינה מתקבלת על הדעת. מעבר לכך, מתקיימת שליחות נחזית מכוח מצג ומעמד בהתאם לסעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") כמו גם סעיף 56 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ובוודאי שהתובעת הסתמכה על כך לרבות בעת העברת כספים.
22. אשר לטענת הנתבעים לפיה לא היה סיכום בין אורלי לתובעת, וכי אורלי קיבלה את הכספים כמעין "פיקדון" – ראשית, טענה זו סותרת את עדות הנתבעים עצמם שהעידו על כך שהייתה הסכמה בין השתיים. שנית, גרסה זו לא הועלתה על ידי אורלי בתצהירה, אלא רק בחקירתה הנגדית.
לגופו של עניין, לא ניתן לקבל גרסה זו. גם קובי העיד בחקירתו כי לא מבין את ההיגיון מאחורי גרסה זו (כי מדובר היה בפיקדון ולא בהסכמה לביצוע ההסכם המתוקן). בנוסף, אורלי היא עורכת דין מנוסה, ולכן אילו הייתה מקבלת כספים בפיקדון עבור עסקה עתידית אזי הייתה מציינת זאת בכתובים.
זאת ועוד. מדוע לא החזירה אורלי את הפיקדון לאחר שלשיטתה לא קיבלה את אישור רו"ח קנובל אלא רק לאחר "שיחת ההדחה"? כמו כן, גרסה זו לא מתיישבת עם אף מסמך או התכתבות, שכן בשום מקום לא נכתב כי הכספים הם על חשבון עסקה עתידית. בנוסף, התובעת מציינת כי בשום שלב במהלך "שיחת ההדחה" לא הכחישה אורלי כי היה ביניהם סיכום.
23. התובעת מציינת כי הנתבעים לא זכאים לכל השבה של מניות, ובכל מקרה ככל שבית המשפט יקבע שחלה השבה כלשהי היא יכולה לחול רק ביחס למניות המקוריות (115) וביחס לתקופה שלאחר 60 יום מ"שיחת ההדחה", כלומר מיום 6.3.2016, כך שתקופת ההודעה המוקדמת תיכלל בתקופת הכהונה.
24. לבסוף, התובעת מציינת מספר נקודות בולטות לסתירות ואי אמירת אמת אצל הנתבעים.
25. אשר לתביעה שכנגד, התובעת (והנתבעת שכנגד) טוענת כי זו מבוססת על טענה למצג שווא ביחס לכישוריה של התובעת, אולם אבל בפועל התברר כי ניסיונה והשכלת, הוצגו על ידה באופן נאות ואמיתי. ביחס לפעולות החברה, התובעת טוענת כי תוצאות החברה מדברות בעד עצמן, ומציינת מספר דוגמאות מעדויות הנתבעים.
טענות הנתבעים
לא נכרת בין הצדדים כל תיקון להסכם והסכם האופציה
26. הנתבעים סוקרים את המסמכים והראיות שהציגה התובעת לתמיכה בטענותיה כי נכרת הסכם בין הצדדים בנוגע לכמות המניות והאופציה –
אשר להודעה ששלח מר רבי בקבוצת הוואטסאפ דפני (שכללה את הנתבעים ואת מר רבי) בהמשך לפגישה ביום 5.8.2015, טוענים הנתבעים כי זו חסרה פרטים מהותיים וחיוניים להשתכללות חוזה, ולא מהווה הסכם ואף לא הצעה.
אשר להודעת המייל ששלח קובי ביום 17.8.2015, טוענים הנתבעים כי התובעת בעצמה אישרה בעדותה כי הודעה זו אינה בגדר סיכום ואף כי נעדרת פרטים מהותיים שלא מאפשרים להכיר בה כהצעה במובן המשפטי, וממילא לא התרחש קיבול (אף על פי שהתובעת טענה לכך, לא הציגה כל אסמכתא לכך). זאת ועוד, בהודעת מייל ששלחה התובעת לנתבעים ביום 19.8.2017, והוסתרה מבית המשפט, נלמד כי התובעת לא קיבלה את ההצעה שכן השיבה בהודעת מייל זו מספר הערות בנוגע להצעה.
אשר להודעת המייל ששלחה אורלי ביום 14.10.2015 אשר כללה טיוטת הסכם השקעה עם קבוצת הטייסים. ראשית, בגוף הסכם ההשקעה עם קבוצת הטייסים היה תנאי ברור להפיכתו לחוזה – חתימה. ואולם, הסכם ההשקעה מעולם לא נחתם ועל כן לא השתכלל הסכם ואין נפקות לאמור בו בדבר כמות המניות והאופציה של התובעת. הנתבעים מוסיפים כי גם למסמך זה שלחה התובעת הודעת מייל עם הערות, דבר המעיד כי לא מדובר בהשתכללות סופית.
אשר להודעה ששלחה אורלי לתובעת ביום 12.10.2015, במסגרתה כתבה לה כי היא ממשיכה "לשבת על הגדר" עם האופציה שעומדת לה, ולטענת התובעת כי מדובר בהודעה ממנו ניתן להבין כי אורלי לא התכחשה לקיומו של ההסכם, הנתבעים טוענים כי אורלי הסבירה בחקירתה שמדובר בניסוח לא מדויק מצדה.
אשר להודעת הוואטסאפ של התובעת מיום 30.12.2015 בה היא כותבת "סגרנו", אורלי העידה כי העניין מתייחס רק למעמדה של התובעת כדירקטורית בחברה.
אם כן, לאור כל האמור, מהמסמכים שהציגה התובעת אודות כריתת התיקון להסכם, לרבות המסמכים שהסתירה מבית המשפט והוצגו בדיון, המסקנה היא כי לא נכרת כל הסכם חדש בין הצדדים, בין היתר בהיעדר רכיבי גמירות דעת ומסוימות.
27. הנתבעים מוסיפים ומדגישים כי טיוטת התיקון להסכם לא נחתמה, אף על פי שהיה ברור לצדדים כי אין תוקף לכל הידברות באשר היא ללא מסמך בכתב. בנסיבות אלו, ומשמדובר בעסקה בה מעורבים "אנשי עסקים מנוסים", לא השתכלל חוזה ואין תוקף להסכמות הנטענות על ידי התובעת.
לא נכרת כל הסכם בחודש דצמבר 2015
28. לטענת הנתבעים התיקון להסכם הותנה מלכתחילה בכניסת משקיע לחברה ואישור יתר בעלי המניות בחברה ורואה החשבון של החברה. לטענתם, בסוף שנת 2015 אורלי הייתה מוכנה להיסחט על ידי התובעת, וזאת במטרה שלא לפגוע באפשרות ההשקעה של PNY. כאשר ביום 4.1.2016 היה כבר ברור שהעסקה עם PNY לא תצא לפועל, ברי כי סיום ההתקשרות עם התובעת לא היה על רקע אפשרות ההשקעה PNY, אלא אך ורק נוכח העובדה כי הצדדים לא היו יכולים "לחיות" יותר יחד, כפי שהצהירו כל עדי הנתבעים. מלבד זאת, גם לא התקבלו האישורים הנדרשים על ידי יתר בעלי המניות (כך העידו בעצמם יתר בעלי המניות, קובי ושרון) ורואה החשבון.
לא נכרת כל הסכם בחודש דצמבר 2015, ולא מומשה כל אופציה
29. הנתבעים טוענים כי תנאי נוסף להצעה לתובעת מאוגוסט היה כניסת משקיע לחברה, ומרגע שאפשרות ההשקעה שעמדה באותה העת ירדה מהפרק, ולאור העובדה שגם לא ניתנו האישורים הנדרשים, הרי שלא היה כל הסכם ולכן לא היתה אופציה לממש.
בנוסף, ההבנה בנוגע ל-100,000 ש"ח הייתה בין התובעת לאורלי ללא מעורבות יתר הנתבעים. מעבר לכך, הסכום הוחזר.
30. לגביי החשבונית שהוצאה לתובעת ממשרדה של אורלי, הנתבעים טוענים כי מדובר בחשבונית שהוצאה בטעות.
31. מעבר לכך, התובעת ממילא לא שילמה סכום עבור יתרת האופציה (שילמה רק 100,000 מתוך כ-400,000 ש"ח), ובכך יש ראיה להיעדר גמירות דעת מצדה ביחס להסכמות הנטענות.
חילוקי דעות מהותיים
32. הנתבעים מציינים כי בין הצדדים היו חילוקי דעות מקצועיים מהותיים, בין היתר על אודות השקעת קבוצת הטייסים בחברה, השקעת חברת שוקייס הקנדית ולגבי הסרטון ששרון ניסתה לקדם והתובעת התנגדה לו (שהיה לבסוף הבסיס להצלחת החברה).
כן היו בין הצדדים חילוקי דעות אישיים שהעכירו את סביבת העבודה בין בעלי מניות בחברה בקטנה.
טענות הנתבעים בתביעה שכנגד (התובעים שכנגד)
33. התובעים שכנגד טוענים כי בכל הטיוטות והשיח עובר לחתימת ההסכם ביום 8.3.2015 וגם בהסכם, הצהירה והעידה לילך כי היא בעלת יכולות מקצועיות מוכחות, בין היתר בתחומי השיווק והפרסום, ואלו עוגנו בהסכם.
בנוסף, הבסיס להסכמות הצדדים בהתייחס להקצאת המניות בהסכם היו שלובות ומותנות גם בהתחייבויות לילך ליטול את המושכות בכל הנוגע למכירות המוצר, פרסומו, שיווקו וכדומה.
34. התובעים שכנגד טוענים כי הוכיחו שלילך הציגה בפניהם מצגי שווא על אודות יכולותיה ומשכך עליה להשיב את המניות שהוקצו לה –
כך, הוכח לטענתם שלילך נזקקה לסיוע מתמיד בתפקודה נוכח היעדר כישורים מקצועיים (על בסיס תצהירי התובעים שכנגד וחקירתם הנגדית).
הוכח כי לילך נעדרה יכולת ביחס לכלים השיווקיים הנדרשים להצלחה מסחרית של המיזם, על בסיס הסתייגותה של לילך מהעלאת הסרטון עד שמפיצת המיזם בישראל, שבסופו של דבר זכה הסרטון למעלה מ-120 מיליון צפיות ברשת. התובעים שכנגד מציינים כי הציגו בתצהיריהם דוגמאות מסמכים מזמן אמת המעידים על חוסר מקצועיותה של לילך, ולא נחקרו בקשר אליהם.
לאור האמור, הוכח כי הנתבעת הציגה מצגי שווא בנוגע ליכולותיה המקצועיות, ובכך נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה. נוכח ביטול החוזה ביום 6.1.2016, יש להורות על ביטול החוזה והשבה הדדית.
35. לצד האמור, התובעים שכנגד טוענים כי הוכח שלילך הציגה מצגי שווא בנוגע ליכולותיה האישיות, ולכך שהיא "בעלת אישיות כוחנית הנוטה למאבקי אגו, היעלבויות, מצבי רוח קיצוניים לרבות בכי והתנהגות ילדותית, אשר אינם הולמים אדם בוגר, וודאי שלא נושא משרה בכיר בחברה".
התובעים שכנגד מוסיפים כי לא נחקרו על האמור בתצהירים ביחס לכך, ומשכך יש לקבל את גרסתם.
36. אשר לפרשנות המונח חילוקי דעות מהותיים, התובעים שכנגד טוענים כי בהסכם לא נקבע מהם אותם חילוקי דעות מהותיים, אולם ברור כי הכוונה היא לאפשר לכל אחד מהצדדים לסיים את ההתקשרות עם משנהו במקרה בו חילוקי הדעות לא יאפשרו את המשך שיתוף הפעולה ביניהם. הדבר עולה הן מלשון החוזה והן מהנסיבות שהובילו לכריתתו.
בהתאם, התובעים שכנגד טוענים כי היו בין הצדדים חילוקי דעות מקצועיים בנוגע להשקעה בחברה – כך בנוגע להשקעת קבוצת הטייסים בחברה אליה התנגדה לילך והתובעים שכנגד תמכו שעה שהחברה הייתה במצוקה כספית; כך בנוגע להשקעה של חברת שוקייס, רשת חנויות קנדית הכוללת למעלה מ-150 חנויות בתחום הגדג'טים, אשר פנתה לחברה בהצעה בעקבות הסרטון, אשר מהסתירות בעדותה של לילך, כך נטען, עולה התנגדות להשקעה; כך בנוגע לחילוקי הדעות בין הצדדים בנוגע לאסטרטגיית שיווק לשווקים בינלאומיים – כאשר לילך התנגדה לשיטת התובעים שכנגד להפצת דרך רשת הפארם האמריקאית DERMSTORE.
37. מעבר לכך, בין הצדדים היו גם חילוקי דעות אישיים קשים, והתובעים שכנגד מציגים מסמכים והודעות התומכות לשיטתם בטענותיהם. לעמדתם, בין הצדדים שררה מערכת יחסים קשה שהלכה והתדרדרה ככל שחלף הזמן, עד שלא ניתן היה לעבוד יחד. התובעים שכנגד גם מציינים את עצם הבאת מכשיר הקלטה על ידי לילך לשיחת סיום העסקתה, מה שמלמד לטענתם על החשדנות ששררה בין הצדדים וחוסר האמון.
38. זאת ועוד, התובעים שכנגד טוענים כי הוכח שלילך נהגה בסחטנות בעתות מצוקה של החברה לטובתה האישית, בין היתר במספר סבבים לגיוס משקיע לחברה בו העלתה דרישה לקבלת מניות נוספות בחברה.
39. בנוסף, הוכח לטענתם כי לילך לא הקדישה מלוא זמנה לקידום המיזם, כאשר לא הייתה זמינה שעות רבות ולעיתים ברגעים קריטיים.
לאור כל האמור לעיל, אין ספק לשיטת התובעים שכנגד כי סיום ההתקשרות עם לילך היה כדין ובהתאם הם זכאים להשבה חלקית בהתאם למנגנון השבת המניות.
40. יצוין, כי התובעים שכנגד מבססים חלקים ניכרים של הוכחת טענותיהם על היעדר חקירה נגדית של התובעת את המצהירים מטעמם, ועל כן בהתאם לדין יש לקבל את האמור בתצהיריהם.
טענות תשובה של התובעת והנתבעת שכנגד
41. לטענת התובעת, לא נמצא ולא הוכח הסבר לדרישה של אורלי להעברת הכספים על סך 100,000 ש"ח שאינו מתיישב עם כריתת הסכם סופית ומוחלטת.
42. עוד טוענת הנתבעת כי יש להוריד מהפרק את השימוש במילה סחטנות, שכן הנתבעים קיבלו את כל ההחלטות הכלכליות שלהם לפי שיקוליהם, וכעת לאחר מכן כאשר סבורים כי אינה כדאית – אין להם אפשרות לבטלה.
לאור האמור, הרי שהוכח כי הושגה הסכמה ביחס לתיקון להסכם, והדבר מגובה בשורה ארוכה של ראיות, והנתבעים לא מראים כל ראיה לכך שהסתייגו מהסכמה כאמור.
43. התובעת מוסיפה כי עדותה הייתה עקבית, ברורה ואמינה, וכי הטענות לסתור זאת מתבססות על הוצאת דברים מהקשרם. מנגד, גרסת הנתבעים כללה המצאה של סיפורי בדיה לגבי מימוש ההסכם והעברת הכסף, שקר ביחס לפגישת ההדחה, שקר ביחס לעמדת רואה החשבון, הסתרתה של התכתבויות, ועוד.
44. אשר לטענות הנתבעים ביחס לחילוקי הדעות המקצועיים, קל לראות לשיטת התובעת כי אף אחד מהם לא הוביל להדחת התובעת. זאת, מעבר לכך שהנתבעים ממילא לה הציגו ראיות לטענות "התנגדות" לעסקת שוקייס, שהרי התובעת היא זו שסגרה את העסקה. אשר לסרטון, התובעת טוענת כי לקחה חלק פעיל בהפקתו.
45. אשר לטענות בנוגע לחילוקי הדעות האישיים, ממילא אינן רלוונטיות למועד ההדחה, כאשר הצדדים הרימו כוס בראש השנה האזרחית, יום כניסתם למשרדים חדשים ובתובעת ניתן אמון לנהל את המשא ומתן מול PNY.
46. בנוסף, הנתבעים לא הציגו שום ניסיון לפתרון חילוקי הדעות ככל שהיו טרם שיחת ההדחה, כפי שטענו.
47. לבסוף, טוענת התובעת כי הטענה ביחס להיעדר חקירה נגדית מופרכת, שכן התובעת חקרה בהתאם להנחיות בית המשפט להתרכז בנושא העיקרי – התביעה עצמה ובהתאם למגבלת הזמן שנקבעה, ולרבות ההנחיה שבפני בית המשפט תיעוד של מערכת היחסים בין הצדדים במסגרת תכתובת וואטסאפ.
דיון והכרעה
48. שלוש סוגיות מרכזיות במחלוקת בפניי. הראשונה, האם התגבשה בין הצדדים הסכמה בנוגע לתיקון להסכם בעניין הקצאת מניות נוספות ואופציות לתובעת. השנייה, האם יש להפעיל את מנגנון השבת המניות הקבוע בסעיף 19 להסכם, לפיו נדרשת התובעת להשיב חלק מהמניות שהוקצו לה במידה ותחדל פעילותה במסגרת המיזם עקב קיומם של חילוקי דעות מהותיים. השלישית, ביחס לתביעה שכנגד, האם התובעת הציגה מצגי שווא ביחס לכישוריה ויכולותיה בחתימת ההסכם. אדון בדברים לפי סדר זה.
אקדים ואומר, מסקנתי היא כי התגבשה בין הצדדים הסכמה בנוגע לתיקון להסכם וכן כי יש להפעיל את מנגנון השבת המניות. כמו כן, מצאתי לדחות את התביעה שכנגד, במובן זה שלא השתכנעתי כי נפל פגם בכריתת ההסכם עקב מצגי שווא של התובעת.
א. האם התגבשה הסכמה בנוגע לתיקון להסכם
49. כאמור, מסקנתי היא שבסופו של דבר התגבשה הסכמה בין הצדדים בנוגע לתיקון להסכם, אולם רק עם העברת התשלום בסך 100,000 ש"ח מהתובעת לאורלי בסוף שנת 2015, והכול כפי שיפורט להלן.
מסגרת נורמטיבית
50. סעיף 1 לחוק החוזים, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול.
סעיף 2 לחוק החוזים קובע מהי הצעה:
"פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור".