97. למרות חילוקי הדעות האמורים שהתעוררו בין התובעת לנתבעים כבר לאחר מספר חודשים, הצדדים לא שברו את הכלים. נעשו ניסיונות לפיוס ולפתרון המחלוקות ויחסי העבודה, והדבר עולה מתצהירי הנתבעים ומעדויותיהם בבית המשפט. להלן דוגמאות ספורות.
כך למשל הצהיר מר רבי (סעיף 17 לתצהירו):
"בסיטואציות רבות נאלצתי ליטול את תפקיד "המגשר והמפשר", שלמעשה עסק בעיקר בניסיון להכיל את זעמה והתפרצויותיה החוזרות ונשנות של התובעת ובניסיון לנתב את האנרגיות והפוקוס חזרה לעשייה וליצירת סביבת עבודה בריאה".
וכך העיד מר רבי (פ/16.11.2017, עמ' 189, ש' 10 – ש' 21):
"....גם במקומות שבהם אני מאוד מאוד לא מרוצה מאיך שלילך מתנהלת הגישה שלי היא גישה של קריאה לעשייה בצורה חיובית, זה מגיע ממקום של חשיבה חיובית של לנסות לתעל את, היא לוקחת אותנו כל הזמן לריבים פנימיים לעיסוק באישי במקום בענייני החברה.
[...]
אין בכתובים האלה את היכולת לבטא את מה שבאמת קרה שם כי דברים שנאמרים נאמרים בשביל לא לייצר טריגר אצל לילך שתתפוצץ עלינו ושוב נתעסק בעניינים האישיים במקום".
כך כותב מר רבי בקבוצת הוואטסאפ דפני בתגובה להודעה של התובעת מיום 9.9.2015 לעיל (נספח 15 לתצהיר שרון):
"לילך יקירתי בוקר טוב. התכוונתי לצלצל אך לא אעמיס אותך עשר דקות לפני השיחות שלפנייך. תני איתות בהמשך היום כשתתפני בעיקר בשביל שאוכל להבהיר לך שאף מילה או פסיק בהודעתי או הודעתו של קובי להבנתי לא עסקו בביקורת על עבודתך. אני חושש שהדברים קצת איבדו מהקשרם וחשוב לי שזה ידובר בע"פ..."
98. על רקע האמור, סבורני, כי העובדה שחלף זמן בין התגלעות המחלוקות והחרפת מערכת היחסים בין הצדדים (אשר ניכרו כבר לאחר מספר חודשים) עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים בתחילת חודש ינואר 2016, מלמדת כי ההחלטה על סיום ההתקשרות עם התובעת לא התקבלה באופן פזיז או גחמתי, אלא לאחר ניסיונות חוזרים להתגבר על חילוקי הדעות ולתקן את מערכת היחסים העכורה. עניין זה תואם את אומד דעת הצדדים כפי שהשתקף כאמור בתכתובות שקדמו לחתימה על ההסכם, לפיו מנגנון השבת המניות יופעל רק במקרה שנעשו ניסיונות לפתור את חילוקי הדעות באופן סביר ובתם לב. התרשמתי כאמור, כי כך נהגו הנתבעים לאורך תקופה, עד שבתחילת חודש ינואר 2016 החליטו כי יש לחדול את מערכת היחסים.
99. אשר לטענת התובעת לפיה העובדה שהשיחה לסיום ההתקשרות ביום 6.1.2016 החלה עם "אני רוצה שניפרד" מעידה כי הנתבעים לא היו מוכנים לנסות ליישב באופן סביר ותום לב כל חילוקי דעות טרם הפסקת ההתקשרות. כפי שתיארתי לעיל, חילוקי הדעות בין הצדדים נמשכו תקופה ארוכה, ועצם כך שהנתבעים לא הפסיקו את ההתקשרות קודם לכם, מלמדת כי נעשו ניסיונות ליישב את חילוקי הדעות. אינני סבור כי יש הכרח להגדרת הליך גישור מסודר כדי לענות על דרישה זו, והכול בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שהסברתי לעיל.
100. נוסף לכך, העובדה שהתובעת הייתה מעורבת עד הרגע האחרון בפעילות מהותית בחברה, כמו גם שנוהל משא ומתן להגדלת אחזקותיה בחברה ולתיקון ההסכם, ואף שמשא ומתן זה הבשיל, אינה משנה את מסקנתי. אין לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שבחרו לנסות ולפעול באופן מקצועי ובשיתוף פעולה עם התובעת עד הרגע האחרון. אינני סבור כי רק סיטואציה בה היו מתנהלים ויכוחים וחילוקי דעות שאינם מאפשרים עבודה מקצועית בחברה, תואמת את אומד דעת הצדדים בנוגע לעמידה בתנאי הנדרש להפעלת מנגנון השבת המניות.
101. לאור כל האמור, המסקנה היא שהתקיים התנאי בסעיף 19 – הנתבעים החליטו להפסיק את ההתקשרות עם התובעת עקב קיומם של חילוקי דעות מהותיים, הן מקצועיים והן אישיים.
102. אוסיף, כי אינני מקבל את טענת התובעת כי הסיבה לסיום ההתקשרות עמה הייתה הסכם ההשקעה עם PNY. אכן, לא יהיה זה צודק להכשיר עמידה בתנאי סעיף 19 זה אם הנתבעים פעלו בחוסר תום לב אך באופן דווקני כדי לשלול מהתובעת את זכותה למניות. ואולם, טענת התובעת בהקשר זה מבוססת על מסקנה הנובעת מרצף השתלשלות האירועים ("צריך להיות תמים במיוחד כדי לסבור ולחשוב שמדובר במקריות"), כאשר התובעת לא הביאה כל ראיות מלבד קיומו של "צירוף מקרים" שממנו לשיטתה יש להסיק את טענתה, ומשכך לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה וזו אינה יכולה להתקבל. מלבד זאת, וכאמור, בין הצדדים התקיימו חילוקי דעות מהותיים, כך שגם אם תתקבל טענת התובעת, לא ניתן לראות בעסקת PNY כגורם בלעדי לסיום ההתקשרות.
103. לאור כל האמור, יש להפעיל את מנגנון השבת המניות בסעיף 19 להסכם.
האם בוצעה השקעה מהותית בחברה?
104. בהתאם לסעיף 19(iii) להסכם, ככל שתתרחש השקעה במניותיה של דפני על ידי צד שלישי לפי שווי חברה של לפחות 3 מיליון דולר עובר לסיום כהונתה של התובעת (או זמן סביר לאחריה במידה והמשא ומתן החל בתקופה של התובעת), התובעת לא תידרש להחזיר ליתר היזמים שיעור כלשהו מתוך המניות שהוקצו לה.
105. התובעת טוענת כי התכלית בבסיס סעיף זה היא שהגעה לשווי חברה כאמור משמע הצלחת המיזם, ובמקרה זה גם אם הדבר קרה טרם תקופת ההתחייבות ההדדית, גם אם תסתיים כהונת התובעת, אין היא צריכה להשיב מניותיה בחזרה. התובעת טוענת כי בפועל, יעד זה הושג, ומפנה לעדויות הנתבעים לפיהן נכון לסוף שנת 2015 אלו דרשו השקעה בחברה פי שווי של 30 או 35 מיליון דולר, ומציינת את המשקיעים שהביעו כוונה להשקיע בחברה (ובין היתר את שלומי שני, איתן בנוביץ, עידו נויברגר, קבוצת הטייסים ואלקטרה). לשיטת התובעת, הנתבעים בחרו שלא לבצע השקעות אלה, אך מבחינה מהותית, האפשרות המעשית הייתה בידי החברה. בנסיבות אלה, תכלית הסעיף – השגת יעד ההצלחה – הושג במהלך תקופת הכהונה של התובעת, ולכן היא אינה נדרשת להשיב את המניות שהוקצו לה.
106. אינני מקבל את טענת התובעת.
לשון ההסכם בענייננו ברורה, ולפיה רק אם תתרחש השקעה מהותית בחברה ("השקעה מהותית במניותיה של דפני על ידי צד שלישי לפי שווי חברה של לפחות 3 מיליון דולר") לא תידרש התובעת להשיב מניות לחברה. אין חולק, כי השקעה כאמור לא התבצעה.
סבורני כי לשון החוזה בעניינו היא ברורה וחד משמעית, ובהתאם יש ליתן לה את הבכורה (ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג, פסקה 12 (16.10.2017) וההפניות שם). בהתאם, אינני נדרש לתכלית הסעיף ולפרשנות המוצעת על ידי התובעת, קל וחומר כאשר התובעת לא התייחסה ללשון הסעיף הברורה ולאומד דעת הצדדים כפי שעולה ממנה, וגם לא לראיות חיצוניות נוספות מלבד פרשנותה שהועלתה לצורך הליך זה.
תוצאה
107. כאמור, המסקנה היא כי יש להפעיל את מנגנון השבת המניות בסעיף 19.
בהתאם להסכם המקורי, התובעת זכאית ל-115 מניות, ואין חולק כי מנגנון השבת המניות חל ביחס למניות אלו.
108. אשר ל-38 המניות שהוענקו לתובעת ללא תמורה מכוח התיקון להסכם.
סעיף 16 להסכם המקורי מגדיר מהן "המניות המוקצות": "לילך תצטרף כמייסדת וכבעלת מניות של דפני (ממועד הקמתה) ויוקצה על שמה 11.5% מהון המניות המונפק של דפני (במועד הקמתה) ("המניות המוקצות") וזאת בגין מעורבותה במיזם המברשת כמפורט לעיל". כמו כן, מנגנון השבת המניות בסעיף 19 להסכם המקורי עוסק במניות מוקצות.
כפי שקבעתי לעיל, טיוטת התיקון להסכם מחודש אוקטובר היא המנחה לענייננו (כמו כן, ההערות שהעבירה התובעת ביום 20.10.2015 לא התייחסו למנגנון השבת המניות). סעיף 2.3 לטיוטת התיקון להסכם, המורה על הקצאת 38 מניות לתובעת, קובע במפורש כי "יוקצו ללילך, בתוקף היותה מייסדת של דפני, 38 מניות רגילות נוספות של דפני...וזאת, בתוקף ממועד יסודה של דפני...כך שסך המניות המוקצות ללילך במועד יסוד דפני יעמוד על 153 מניות" [ההדגשות שלי, ח.כ.].
מן האמור עולה, כי הצדדים הדגישו בטיוטת התיקון להסכם כי 38 המניות יוקצו ממועד יסודה של דפני, באופן דומה למניות שהוקצו בסעיף 16 להסכם המקורי. נוכח כך, סבורני כי הצדדים הביעו במפורש את אומד דעתם כי 38 המניות הנוספות "יתנהגו" כ"מניות המוקצות" בסעיף 16 להסכם המקורי. בהתאם, גם על 38 המניות הנוספות שהוקצו חל מנגנון השבת המניות, כאילו הוקצו יחד עם 115 המניות במועד הקמת החברה.
מסקנה זו אף תואמת את כך שהצדדים לא החריגו את תחולת מנגנון השבת המניות בטיוטת התיקון להסכם, אך יחד עם זאת בחרו להדגיש כאמור כי 38 המניות החדשות יוקצו ממועד יסוד החברה, וכן ציינו בסעיף 4.1 לטיוטת התיקון להסכם כי: "בכל מקרה של סתירה או אי התאמה בין תיקון זה למזכר ו/או לתוספת – יגבר ויחול האמור בתיקון זה. הוראות המזכר ו/או התוספת יוסיפו ויחולו בכל הקשור לעניינים שלא הוסדרו ו/או תוקנו בתיקון הסכם זה – בשינויים המחויבים", ובסעיף 4.2 לטיוטת התיקון להסכם כי: "מונחים ו/או ביטויים שלא פורשו בתיקון הסכם זה או שלא הוגדרו ופורשו מחדש, יפורשו לאור האמור במזכר ו/או בתוספת, לפי העניין".
המסקנה היא כי מנגנון השבת המניות חל גם על 38 המניות שהוקצו, כך שלמעשה יש להחילו על כל 153 המניות שבבעלות התובעת.
109. אשר למועד סיום הכהונה, הרי שיש לחשבו ביחס לתקופת כהונה שסיומה ביום 6.3.2016, בשים לב לסעיף 19(iv) להסכם המקורי המורה כי תקופת הודעה מוקדמת של 60 ימים תיכלל בתקופת הכהונה.
אם כן, יש להפעיל את מנגנון השבת המניות בנוגע ל-153 המניות להן זכאית התובעת. לצורך מנגנון השבת המניות, התובעת סיימה את כהונתה ביוזמת יתר היזמים ביום 6.3.2016, כלומר כ-7 חודשים לפני מועד סיום הכהונה המוגדר בסעיף 19 (19 חודשים מיום 8.3.2015, כלומר 8.10.2016). בהתאם עליה להשיב 31.5% מהמניות המוקצות (153), כלומר 48 מניות.
לפיכך, התובעת זכאית ל-105 מניות ממניות דפני, כאשר כמות זו צריכה לתאום את אחוז המניות מתוך המניות המונפקות ביום 6.1.2016. היינו, כמות המניות שבידי התובעת נכון להיום צריכה לשקף את מצב המניות שהיה לה לו היה מנגנון השבת המניות מופעל ביום הפסקת כהונתה בפועל, ביום 6.1.2016.
ג. מצגי שווא של לילך ביחס לכישוריה ונפקות ההסכם (התביעה שכנגד)
110. התובעים שכנגד טוענים כי בכל הטיוטות והשיח עובר לחתימת ההסכם וגם בהסכם, הצהירה והעידה התובעת כי היא בעלת יכולות מקצועיות מוכחות, בין היתר בתחומי השיווק והפרסום, ואלו עוגנו בהסכם. בנוסף, הבסיס להסכמות הצדדים בהתייחס להקצאת המניות בהסכם היו שלובות ומותנות גם בהתחייבויות התובעת ליטול את המושכות בכל הנוגע למכירות המוצר, פרסומו, שיווקו וכדומה. ואולם, טענתם של התובעים שכנגד היא כי התובעת הציגה בפניהם מצגי שווא על אודות יכולותיה ומשכך עליה להשיב את המניות שהוקצו לה במסגרת ההסכם, שכן בהצגת מצגי השווא נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה.
כך, הוכח לטענתם, על בסיס תצהירי התובעים שכנגד וחקירתם הנגדית, כי התובעת נזקקה לסיוע מתמיד בתפקודה נוכח היעדר כישורים מקצועיים. עוד הוכח לטענתם, כי התובעת נעדרה יכולת ביחס לכלים השיווקיים הנדרשים להצלחה מסחרית של המיזם. לצד האמור, התובעים שכמגד טוענים כי הוכח שהתובעת הציגה מצגי שווא בנוגע ליכולותיה האישיות, ולכך שהיא "בעלת אישיות כוחנית הנוטה למאבקי אגו, היעלבויות, מצבי רוח קיצוניים לרבות בכי והתנהגות ילדותית, אשר אינם הולמים אדם בוגר, וודאי שלא נושא משרה בכיר בחברה". הנתבעים שכנגד מוסיפים כי לא נחקרו על האמור בתצהירים ביחס לכך, ומשכך יש לקבל את גרסתם.
111. התובעים שכנגד גם טוענים כי התובעת נהגה בסחטנות בעתות מצוקה של החברה לטובתה האישית, בין היתר במספר סבבים לגיוס משקיע לחברה בו העלתה דרישה לקבלת מניות נוספות בחברה. בנוסף, הוכח לטענתם כי התובעת לא הקדישה מלוא זמנה לקידום המיזם, כאשר לא הייתה זמינה שעות רבות ולעיתים ברגעים קריטיים.
112. אינני סבור כי התובעים שכנגד הוכיחו את טענותיהם בנוגע למצגי שווא שניתנו על ידי התובעת.
ראשית, "הוכחת" טענותיהם של התובעים שכנגד בנוגע ליכולותיה ותפקודה של התובעת בפועל התבססה על תצהיריהם ועדויותיהם, ולא על בסיס חוות דעת חיצונית או ראיות אובייקטיביות. ספק אם התובעים שכנגד הם בעלי המומחיות להעיד על כישוריה ויכולותיה המקצועיות של התובעת, או על יכולותיה האישיות לאור היחסים ששררו בין הצדדים ושוררים ביניהם כיום. שנית, לא התרשמתי, על בסיס עדויות הנתבעים ותצהיריהם, כי הסיוע אליו נדרשה התובעת היה חריג. נוסף על כך, טענותיהם של התובעים שכנגד כי התובעת נעדרת יכולת ביחס לכלים השיווקיים הנדרשים להצלחה מסחרית מתבססות על התנגדותה של התובעת לפרסום סרטון ברשת שזכה לחשיפה רבה (בדיעבד) וביקורת על תפקודה בזמן אמת מצד הנתבעים. כאמור, אין בכך כדי להוכיח כי התובעת אינה "בעלת יכולת מקצועית מוכחת ברמה מעולה בתחומי השיווק, המכירות והפרסום...ובעלת ניסיון ניהולי עשיר בתחומים אלו" (סעיף 5 להסכם).
לאור האמור, לא השתכנעתי כי הצהרותיה של התובעת בגוף ההסכם, עולות כדי מצג שווא אודות יכולותיה, הן האישיות והן המקצועיות, זאת גם בשים לב לניסיונה והשכלתה. אכן, התובעים שכנגד סבורים כי התובעת לא תאמה את ציפיותיהם במובן המקצועי, היו ביניהם מחלוקות מקצועיות וביקורת בזמן אמת מצד הנתבעים, ובנוסף וכפי שתואר לעיל הם לא הסתדרו אחד עם השני ברמה האישית. ואולם, סבורני כי אין בכך כדי להוכיח עילה של מצג שווא העולה כדי הטעיה.
לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצד התובעים שכנגד, מקום שביצועיה של התובעת לא תאמו את ציפיותיהם ערב חתימת ההסכם. אוסיף, כי ככל שהתובעים שכנגד לא היו מרוצים מתפקוד התובעת ולא הסתדרו עמה ברמה האישית, הרי שהיו יכולים לסיים את ההתקשרות עמה מיד לאחר ההתקשרות, או תקופה קצרה לאחר מכן, והעובדה שלא עשו כך, כמו גם הצלחתו של המיזם – סותרת במידה מסוימת את טענותיהם.
113. אם כן, התוצאה היא דחיית התביעה שכנגד, במובן זה שאינני מקבל את טענת התובעים שכנגד בעניין מצגי השווא שניתנו על ידי התובעת ואת העתירה להשבת המניות שהוקצו לה במסגרת ההסכם.
אציין, כי במסגרת התביעה שכנגד והסיכומים בעניינה התייחסו התובעים שכנגד גם למחלוקות בעניין התיקון להסכם והפעלת מנגנון השבת מניות, ולאלו התייחסתי כבר לעיל.
114. לסיום, אציין כי לאור התוצאה בפסק הדין, אינני נדרש ליתר טענות הצדדים שמצאתי שאינן רלוונטיות לצורך הכרעה במחלוקות ביניהם, אלו לא נעלמו מעיני.