15. בהינתן המסקנה כי ויקטור לא צפה ולא יכול היה לצפות בעת כריתת הסכם הקומבינציה כי תאושר בניה של 14 דירות במקרקעין, אין לקבל את טענת יצחק כי יש לחשב את נזקיו בהתבסס על נתון זה.
אשר לטענה שהעלה יצחק ביחס לאופן חישוב הנזק על ידי בית המשפט קמא. טענה זו אף היא דינה להידחות. תביעתו של יצחק מתבססת על נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מן ההבדלים בתנאים שנקבעו בהסכם הקומבינציה לעומת ההסכם המאוחר עם חברת דגש אביב. כפועל היוצא מכך, אמד יצחק את הנזק שלקיומו טען באמצעות השוואת שווי דירות התמורה שהיה אמור לקבל בכל אחד מן ההסכמים, כלומר – 4 או 5 דירות לפי ההסכם עם נחמני שלא יצא לפועל אל מול 7 דירות בהסכם שמומש עם חברת דגש אביב (ראו סעיפים 158-157 לסיכומי יצחק בבית המשפט קמא). בערעור לעומת זאת, העלה יצחק טענה חדשה לעניין אומדן הנזק ולפיה יש לחשב את שווי התמורה שקיבל במסגרת ההסכם עם חברת דגש אביב, לפי הגידול ב"אפשרות ניצול החלקה", כלשונו (אשר נוצר כתוצאה מפעולותיו של ויקטור לקידום התכנית והוצאת היתר הבניה) ולא לפי שווי הדירות הנוספות שקיבל בפועל. טענה זו עומדת כאמור בניגוד לטענות שהעלה בהקשר זה בפני בית המשפט קמא. משכך ומשהטענה מועלית לראשונה בשלב הערעור, די בזה על מנת לדחותה. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופם של דברים אין לקבל את ההשוואה הא-סימטרית המוצעת על ידי יצחק בשלב הערעור.
סוף דבר
16. מטעמים אלה כולם אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא. עוד אני מציעה לחייב את יצחק בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.
ה נ ש י א ה
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה א' חיות.
ניתן היום, כ"ה באלול התשע"ח (5.9.2018).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט