פסק דין
התובעת שימשה כמנכ"לית חברה. בשנים הראשונות לעבודתה, קיבלה התובעת 20% מרווחי פסטיבל שאותו ארגנה. התובעת התפטרה מעבודתה בחודש 3/2016. האם זכאית התובעת לרווחי הפסטיבל שהתקיים בשנת 2016. עם סיום עבודתה פתחה התובעת עסק מתחרה לחברה. האם זכאית החברה לפיצוי מאת התובעת בכין הפרת חוק עוולות מסחריות – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בהפקת אירועים. הנתבעת 2 היא בעלת המניות של הנתבעת 1.
2. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 1 החל מחודש 11/2011 ועד לחודש 5/2016. בשל פציעתה של הנתבעת 2 בתאונה, שימשה התובעת כמנכ"לית הנתבעת מחודש 4/12 ועד לסיום עבודתה.
3. מסוף שנת 2013 הפיקה הנתבעת 1 את "פסטיבל הזהב".
4. ביום 13/11/14 הלוותה התובעת סך של 100,000 ₪ לנתבעת 2 (נספח 5 לכתב התביעה). בהסכם נקבע כי התובעת תהיה זכאית ל-20% מהרווחים בפרויקט פסטיבל הזהב. עוד נקבע כי ההלוואה תוחזר עד ליום 1/3/15.
6. ביום 3/2/16 הוחזרה ההלוואה.
7. מידי שנה בפסטיבל הזהב נערך חישוב, בו סוכמו ההכנסות של הפסטיבל והוחסרו ההוצאות ונתקבל הרווח הגולמי בניכוי מע"מ. התובעת קיבלה 20% מרווח זה (2014 – 2015).
8. ביום 10/3/16 שילמה הנתבעת 1 לתובעת 10,000 ₪ (נספח 13 לכתב התביעה).
9. ביום 19/4/16 מסרה התובעת הודעה מוקדמת בדבר התפטרותה.
10. התובעת הקימה חברת הפקה בשם "אלמה הפקות".
טענות הצדדים:
טענות התובעת:
1. פסטיבל הזהב היה מיזם משותף של התובעת, בן זוגה של התובעת והנתבעת 2. יוזמי הרעיון היו התובעת ובן זוגה.
2. התובעת ובן זוגה תפעלו לבד את פסטיבל הזהב 2014.
3. במהלך שנת 2014 יצאה התובעת לחופשת לידה. כשחזרה מחופשת הלידה, עידכנה אותה הנתבעת 2 אודות מצב תזרימי קשה של הנתבעת 1. הצדדים העלו על הכתב את זכויות התובעת במיזם המשותף וכן הועלה על הכתב מתן הלוואה לנתבעות ע"י התובעת ובן זוגה.
4. התובעת קיבלה את חלקה ברווחים בפסטיבל של שנת 2014 ושנת 2015, על פי הסיכום בין הצדדים.
5. התואר "מנכ"ל" שניתן לתובעת נעשה לשם רושם בלבד. הנתבעת 2 היא זו שניהלה את הנתבעת 1, אישרה משכורות, הייתה מעורבת באישור הפרסומים בכל הנוגע לפסטיבל ובהכנת התקציב.
6. למרות שנשכר מפיק חיצוני לפסטיבל 2016, התובעת נדרשה לסייע במחזורים השונים בפסטיבל.
7. בתום פסטיבל 2016 נערך תחשיב לפיו הייתה אמורה התובעת לקבל 20% מתוך הרווח הגולמי בניכוי מע"מ (877,458 ₪). התנאי היחיד לקבלת רווחי הפסטיבל היה כי התובעת תהיה עובדת הנתבעת. לא הוסכם כי כתנאי לקבלת הרווח הוא עבודה מעבר לשעות הרגילות ועבודה בפועל על המיזם. הנתבעת 2 חתמה על ההסכם.
8. המקדמה בסך 10,000 ₪ שולם בגין הכספים המגיעים לתובעת בגין פסטיבל 2016 ולא בגין עמלות יום העצמאות שכן המקדמה שולמה כחודשיים לפני יום העצמאות.
9. הנתבעת 2 מעולם לא העלתה טענה באשר לחלוקת חדרים במסגרת הפסטיבל למשפחתה של התובעת. חדרי ההפקה ניתנו בחינם.
10. מועד ההלוואה לא הוארך מעולם בהסכמה. התובעת ובן זוגה פנו אל הנתבעת 2 מספר רב של פעמים על מנת לקבל בחזרה את כספי ההלוואה.
11. לאחר שהתובעת התפטרה מעבודתה, התקשרה אליה הנתבעת 2 ומסרה לתובעת תחשיב חדש לפיו הרווח הגולמי עומד על 180,000 ₪ בלבד. על פי התחשיב החדש הועמסו הוצאות נוספות שאינן קשורות לפסטיבל והוקטנו ההכנסות האמיתיות של הפסטיבל. לתובעת נמסר ע"י משרד רואה החשבון כי הרווח הגולמי עומד על 452,985 ₪. התובעת הופנתה אל משרד רואה החשבון ע"י הנתבעת 2.
12. הנתבעת 2 הציעה לתובעת סך 20,000 ₪ בקיזוז ה- 10,000 ₪ שכבר שילמה לה כמקדמה, כנגד חתימה על התחייבות לאי תחרות. התובעת דחתה את ההצעה.
13. התובעת עותרת לקבלת חלקה בפסטיבל 2016, 20% מתוך הרווח הגולמי בניכוי מע"מ בסך של 877,458 (175,492 ₪) בניכוי המקדמה שקיבלה מהנתבעת וריבית בגין החזר ההלוואה באיחור (12,882 ₪).
14. לתובעת אין "בעלות" על לקוחות. הלקוחות צורכים שירותי הפקה ממפיקים שונים. חלק מלקוחות הנתבעת 1 הגיעו לנתבעת בזכות הקשרים של התובעת (ויזה כ.א.ל). התובעת פנתה אל כ.א.ל חודשיים לאחר שסיימה לעבוד אצל הנתבעת. העוסק מורשה של התובעת נפתח רק בחודש 8/2016. התובעת איננה חתומה על סעיף אי תחרות.
15. התובעת לא לקחה סודות מסחריים. פעמים רבות הנתבעות שלחו לתובעת הודעות דוא"ל רבות לתיבת המייל הפרטית שלה ולכן המסמכים מצויים שם. זו הייתה התנהלות.
16. לאחר שהתובעת סיימה לעבוד אצלה הנתבעת, הנתבעת 2 הציגה בפני לקוח (חברת חשמל) מצג שווא לפיו התובעת עדיין עובדת אצלה. הנתבעת 2 הגישה תלונה כוזבת לחברת כ.א.ל כנגד בן זוגה של התובעת לפיה הוא מעל בכספים השייכים לנתבעות.