10. אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הנתבעת הייתה מחויבת להביא לעדות את רו"ח דגן, רוה"ח של הנתבעת 1. התובעת היא זו זימנה לעדות את רו"ח דגן. דגן הסביר כי תפקידו הוא להכין דו"חות לכלל פעילות הנתבעת ולא לפעילות מסויימת:
"ש. כרו"ח תפקידך לנתח באחוזים? שאלו אותך למה לא נתת תצהיר, האם כרו"ח של החברה היית צריך לדוגמה מתוך השכירות לייחס אחוז מסוים?
ת. תפקידו של רוה"ח לתת חוות דעת האם הדוחות הכספיים המבוקרים משקפים אל נכון את מצב העסקים ותוצאות הפעילות, וזה בלי קשר לסוגי הפעילויות. אין שום צורך לנתח מה היה בפעילות א' ומה היה בפעילות ב'. אני אמור לתת דוחות כספיים לכלל . אם רוצים לעשות עבודה מיוחדת כלכלית צריך להשקיע בזה זמן.
ש. אבל זה לא תפקיד של רו"ח של החברה?
ת. לא." (עמ' 12 לפ' שורות 14-7 לעדות דגן)
11. דגן אישר יש לזקוף הוצאות בגין פעילות הפסטיבל:
"ש. בפסטיבל הזהב כרו"ח, נכון לזקוף הוצאות של שכר דירה של המקום, משכורות עובדים, הוצאות ביטוחים, חשמל, ארנונה לטובת הפסטיבל או לנתק את זה מההוצאות האלה?
ת. אתן תשובה יותר כללית: כשמנסים בתוך עסק למדוד תוצאה עסקית של פעילות מסוימת, ההוצאות נחלקות להוצאות ישירות שהן מאוד מאוד ברורות נגיד מישהו קונה ומוכר אז מה הוא קנה בשביל למכור, חוץ מזה כל פעילות יש את המשקל שלה בהוצאות הכלליות. כשמנהלים פעילות משמעותית כמו פסטיבל הזהב שגדלה מאוד והקטינה את הפעילות השניה, המשרד עבד גם בפעילות המסורתית של ייצוג אומנים וגם לפסטיבל."
(עמ' 11 לפ' שורות 29-23 לעדות דגן)
אך כפי שראינו הוצאות אלו לא נלקחו בחשבון ע"י התובעת.
12. נוכח האמור, אנו מקבלים את תחשיבי הנתבעת. לא נעלם מעינינו כי הוגשו ע"י הנתבעת מספר גרסאות לעניין הרווח של הפסטיבל. בכתב ההגנה נטען:"יצוין כי רווחי הפסטיבל בשנת 2016 עמדו על סך של 359,363 ₪ (לפני ניכוי מס) בלבד" ובתצהיר הנתבעת 2 נטען כי רווחי הנתבעת עומדים על 291,107 ₪ (סעיפים 45 – 46 לתצהיר הנתבעת 2) אולם נוכח חוות הדעת שהוגשה מטעמן של הנתבעות אשר לא נסתרה ע"י התובעת, הנני מקבלת אותה.
13. יצויין כי נותן חוות דעת חשבונאית לבית משפט אינו מחויב להיות רואה החשבון של החברה שהיא צד לתיק (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה) אלא עדיף כי יהיה זה רואה חשבון חיצוני שהוא ניטראלי ולא עורך הדוחות השנתיים של החברה.
14. ועוד, נותן חוות הדעת מטעמה של הנתבעת ניזון ממידע שנתנה לו הנתבעת 2 (עמ' 24 לפ' שורות 14-12 לעדות סקורקה), ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת 1, דוחות תמחיר ממערכת השכר של עובדי החברה לתקופה 5/2015 -2/2016, ותחשיב רווח מפסטיבל הזהב שבוצע על ידי רואה חשבון הנתבעת 1, דגן אורן (עמ' 2 לחוות הדעת) (עמ' 23 לפ' שורות 21-15 לעדות סקורקה). לא היה מקום לצירוף מסמכים אלו לחוות הדעת. נותן חוות הדעת העיד כי הסתמך על המידע המופיע בספרי החברה ודוחות כספיים מבוקרים ע"י רואה החשבון של החברה (עמ' 24 לפ' שורה 28 עד עמ' 25 שורה 3 לעדות סקורקה) או למצער לא הוכח אחרת.
12. לוּ סברה התובעת כי חוות הדעת מטעם הנתבעת איננה מבוססת על דוחות וכרטסות שלא צורפו והועמסו על התחשיב, היה עליה להגיש חוות דעת נגדית:
"ש. את ערכת את כל התחשיב נספח 12 בעצמך?
ת. לא. יש את מתי, אחות של דודי..."
(עמ' 17 לפ' שורות 20-19 לעדות התובעת)
15. משכך, הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 58,221 ש"ח בגין רווחי פסטיבל 2016 בקיזוז סך של 10,000 ₪ אשר שולמו כמקדמה.
ההלוואה:
13. התובעת הלוותה לנתבעות סך של 100,000 ₪ ללא ריבית לתקופה של 3 חודשים, אולם ההלוואה הוחזרה במלואה לאחר כשנה. לא הובאה כל ראיה על ידי התובעת כי דרשה את החזר ההלוואה במועד. משכך ברור כי התובעת נתנה את הסכמתה בשתיקתה להשבת ההלוואה באיחור.
14. לא זו אף זו, לא הוכח על ידי התובעת כי היא הייתה מצויה ביתרת חובה בחשבון הבנק שלה ולפיכך נגרם לה נזק בגובה של ריבית חריגה עקב האיחור בהחזר ההלוואה.
15. לא הוכח על ידי התובעת כי בשלב כלשהו סוכם כי ההלוואה צמודה לריבית כלשהי. כעולה ממסמך ההלוואה (נספח 5 לתצהיר התובעת) לא נקבעה ריבית. בכל מקרה, לא חל חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 שכן ההלוואה ניתנה לנתבעת 2 ולא לנתבעת 1, שהיא תאגיד (ראו לעניין זה סעיף 1 לחוק).
16. משכך, על הנתבעות לשלם לתובעת הפרשי הצמדה בלבד בשל איחור בהחזרת ההלוואה במועד שנקבע.
טענות הקיזוז
חדרים בבית מלון:
17. התובעת שיכנה קרובי משפחתה בחדרי המלון שבו התקיים הפסטיבל. אין בידנו לקבל את טענת התובעת כי לא נגרם בכך נזק לנתבעות כיוון שהחדרים ניתנו ע"י המלון בחינם לעובדי הפסטיבל וגם הנתבעת חילקה חדרים למקורביה. אין דינה של הנתבעת 2 כמעסיקה כדינה של התובעת שהיא עובדת. עם זאת, משהנתבעת אישרה לתובעת קבלת חדרים היא איננה יכולה היום בדיעבד לשלול מהתובעת הטבה זו.
על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין:
"נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו."
(ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24.5.2012 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 9).
אם מעביד משלם לעובד הטבה מעבר לקבוע בחוק או בצו ההרחבה או בהסכם עבודה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד והמעסיק אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד.
18. משכך, הנתבעות העניקו לתובעת הטבה זו והן אינן רשאיות כיום לתבוע אותה חזרה.
השבת בונוסים:
19. הנתבעות עותרות לקבל את הבונוסים ששולמו לתובעת לטענת הנתבעות, על סמך דיווחים שגויים של התובעת בעת ששימשה כמנכ"לית החברה. למעשה, מדובר בשינוי רטרואקטיבי של משכורות התובעת ששולמו לה במועדים הרלוונטיים.
20. התובעת לא שימשה באמת ובתמים כמנכ"לית אלא בהעדרה של הנתבעת 2 וכלפי הלקוחות ניתן לה התואר. לכן, לא ניתן לייחס לתובעת כי עשתה ככל העולה על רוחה.
21. אכן, התובעת היא זו שדיווחה למנהלת החשבונות של הנתבעת אודות עסקאות שבוצעו:
"ש. בשנת 2012 בתחילת השנה ג'ודי קיבלה התקף לב ובמשך כמה שנים לא עבדה בחברה, נכון?
ת. נכון.
ש. ובאותה תקופה מי שהיה אתכם בקשר זו מזי?
ת. נכון.
ש. היה מצב שהיא אפילו לא היתה עונה לטלפונים ובמקרים האלה היית מתקשרת למזי?
ת. כן. כל האינפורמציה הייתי מקבלת ממזי כשג'ודי לא הייתה."
(עמ' 15 לפ' שורות 16-10 לעדות מרינה, מנהלת החשבונות)
22. ברם, התובעת לא שילמה לעצמה משכורות ולא הוכח כי הנחתה את רואה החשבון של הנתבעת. אכן הנתבעת 2 עברה תאונה אולם בכל התקופה הנתבעת 2 הייתה בעלת זכות החתימה בנתבעת.
23. לא זו אף זו, עיקר טענות הנתבעות מתייחסות לגביית עמלות יתר (במקום לקבל עמלה בגובה 5% קיבלה עמלה 10%) אך לא נמסר פירוט של מיהו אותו לקוח חדש ומיהו הלקוח ותיק ופועל יוצא העמלה השתנתה בין 5% ל-10%.
24. לפיכך, דין טענת קיזוז זו להידחות.
הפרת חוק עוולות מסחריות:
25. רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי אם מדובר ברשימה סודית ואם נדרש זמן ומאמץ מיוחד בגיבושה:
"מקובל להכיר ב"רשימת לקוחות" כסוד מסחרי של המעסיק. עם זאת, המושג "רשימת לקוחות" אינו מוגדר ויכולים להיות מצבים שונים של "רשימות", אשר לעתים יוכרו כסוד מסחרי ולעתים לא. הערך המוסף ההופך "רשימה" סתם ל"רשימת לקוחות" שהיא בבחינת סוד מסחרי הוא מטען ההשקעה והתרומה של המעסיק ביצירת הרשימה. בפרשת בן ברוך (ע"א 9046/96 בן ברוך ואח'- תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', פ"ד (1), 625, 634) פסק בית המשפט העליון בדעת רוב כי:
"...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן" ".
על מנת להכריע בשאלה האם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי, יש לברר האם יש ב "רשימה" מידע שמקורו בהשקעת משאבים מצד המעסיק מעבר ליצירת רשימה "טכנית" הכרוך בהשגת יתרון מסחרי, או מידע סודי ולא נגיש לציבור, או לחלופין – מידע יצירתי הכרוך בהשקעת מאמץ מיוחד, זמן וממון (דב"ע נא/3-133 אלון בע"מ- מזרחי, פד"ע כג 416)" (עע (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, ניתן ביום 7.10.10. שם סעיף 26)
26. מהראיות עלה כי עם עזיבתה פתחה התובעת עסק מתחרה בנתבעת העוסק בהפקת אירועים ופנתה ללקוחות הנתבעת:
"ש. אני מפנה לתדפיס שצורף כנספח 2 לתצהיר ג'ודי ולכתב ההגנה, מציג לך – את מכירה את הדף מהאתר?
ת. כן.
ש. כל הלקוחות שאת מזכירה שם – ויזה כ.א.ל, טלדור, הסתדרות העובדים, היו לקוחות של ג'אפ ?
ת. כן. מה זה לקוחות של ג'אפ ? אין לה בלעדיות אתם.
ש. אני מציג לך מתוך אתר האינטרנט מיום 6.11.16. את פתחת את העוסק מורשה ב- 1.8.16. תוך 3 חודשים כל הלקוחות האלה התחילו לקבל ממך שירותים?
ת. נכון.
ש. מכללת צפת זה גם לקוחה של ג'ודי ושל ג'אפ ואחרי זה את התחלת לתת לה גם הופעות
ת. מכללת צפת כשעבדתי בג'אפ לא היו לקוחות של ג'ודי, אלא קצת אחרי שאני עזבתי.
ש. מתי העלית את האתר, כמה זמן אחרי שפתחת את העוסק מורשה?
ת. חודש.
ש. בטווח של חודש לתקופה של 3 חודשים כל הלקוחות המרכזיים שאת מוצאת להפנות את תשומת לב הגולשים באתר זה לקוחות של ג'אפ הפקות, יש לקוחות שג'אפ טיפלה בהן שנים. ברגע שעזבת תוך חודש לקחת אותם מג'אפ אלייך.
ת. הלקוחות שאתה מציין של ג'אפ כהגדרתך, יכולים לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא לעבוד. אין להם הסכם בלעדיות עם ג'אפ. אני לא חתומה על סעיף אי תחרות עם ג'ודי. היא התנתה את האחוזים שמגיעים לי מהפסטיבל אם אחתום או לא אחתום.
ש. את אומרת שהלקוחות האלה יכולים לבחור לעבוד עם מי שהם רוצים, אבל את פנית אליהם כדי לעבוד אתך?
ת. חלק פניתי אליהם חלק פנו אליי. ויזה פנו אליי כי בעלי עובד שם.
ש. אבל שאר הלקוחות באופן יזום פנית אליהם?
ת. לא נכון. ויזה כ.א.ל פנו אליי בחודש יולי, עוד לפני שפתחתי עוסק מורשה.
ש. למה הם פנו אלייך אם לא היה לך עסק?
ת. כי הוא חבר של בעלי. פנה אליי אם אני יכולה לעשות לו אירוע. בנספחים שצירפתי אפשר לראות את המייל שאני לא עובדת בחברה שבה עבדתי ועשיתי גילוי הכי נאות שיש.
ש. אמרת שלחלק מהלקוחות את פנית. איך את יודעת למי לפנות?
ת. כל הרשימות שיש לי בניתי בעצמי ממידע שנמצא אגב באינטרנט. חברת חשמל הוא פנה אליי. בניתי את הרשימות כשפתחתי את העסק.
ש. כשעזבת לא העברת לא מספרי טלפון ולא שום מידע שקשור לג'אפ הפקות
ת. זה מידע שנמצא אצלי בראש.
ש. את זוכרת מספרי טלפון בראש.
ת. לא. זה מידע שמצוי באינטרנט."
(עמ' 21 שורות 30-26, עמ' 22 שורות 29-1, עמ' 23 שורה 1)
31. אם כן, מעדותה של התובעת עלה כי היא פנתה מיוזמתה ללקוחות של הנתבעת 1 וברי כי הרשימות שהיו בידיה כללו מידע על הלקוחות אולם טענה כי זכרה אותן בעל פה. מידע זה הגיע לידי התובעת מתוקף תפקידה אצל הנתבעת.
32. התובעת העתיקה חלק ממאגרי המידע של הנתבעת שכן לא הגיוני שזכרה הכול בעל פה. התובעת ניסתה לשנות תשובתה והעידה כי המידע מצוי באינטרנט אולם זה לא הוכח על ידה.
27. לא זו אף זו, הדעת נותנת כי התובעת פנתה אל לקוחות הנתבעת 1 עוד בטרם פתחה את עסקה:
"ש. אני מציג לך מתוך אתר האינטרנט מיום 6.11.16. את פתחת את העוסק מורשה ב- 1.8.16. תוך 3 חודשים כל הלקוחות האלה התחילו לקבל ממך שירותים?
ת. נכון." (עמ' 22 לפ' שורות 4-2 לעדות התובעת)
28. התובעת התקשרה עם חברת ויזה כ.א.ל כפי שהעידה בתצהירה:
"הדוגמא שממחישה הכי טוב את מופרכות הטענות המועלות כלפי, היא הטענה ביחס ל-"גניבת" הלקוחה "ויזה כ.א.ל." – מדובר בחברה בה בן זוגי אלעד עובד זה למעלה מ-8 שנים אשר הקשרים בינה ובין ג'אפ וג'ודי נוצרו רק בזכותנו. ולראיה, לאחר שסיימתי את עבודתי בג'אפ ופתחתי עסק הפקות אירועים משלי, נציג חברת ויזה כ.א.ל אשר אמון על ארגון אירועים בחברה, פנה אלי (ולא אל ג'אפ וג'ודי) בקשר עם הפקת אותו "אירוע קיץ" המוזכר בעמוד 3 לכתב ההגנה." (סעיף 49 לתצהיר התובעת)
33. העולה מהאמור כי התובעת הפיקה אירוע קיץ לויזה כ.א.ל. התובעת עזבה את הנתבעות בחודש 3/2016 וברור כי ארגון אירוע כזה, דורש ניהול מו"מ במשך כמה חודשים. המסקנה העולה היא כי התובעת פעלה במרץ להקמת עסק מתחרה לנתבעות בסמוך לעזיבתה ואולי עוד טרם עזיבתה.
29. יצוין כי לקוחות שהובאו על ידי התובעת הפכו להיות לקוחות הנתבעת ואין לתובעת "בעלות" עליהם והם הופכים לקוחות הנתבעת 1 והיא איננה רשאית ליטול אותם עם עזיבתה את הנתבעות.
34. התובעת הפרה את חובת תום הלב. אכן התובעת לא התחייבה בהסכם העבודה שלא להתחרות עם הנתבעות (בשונה מהמקרה דלהלן שנדון בפסיקה) אולם על הועבד העוזב את מקום עבודתו לנהוג כלפי מעסיקו בהוגנות ובתום לב ולא לפנות מיד עם סיום עבודתו ללקוחות של מעסיקתו לשעבר ולשם כך, אין צורך תמיד בהסכמה בכתב. יפים הם לענייננו דברי בית הדין הארצי כי העובד מוטלת חובת תום לב:
"חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" ... מכח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר..."
(עע (ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ נ' חוה נחמני, ניתן ביום 29.11.16 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 38).