35. בכתב ההגנה התבססו הנתבעות על עוולות של תיאור כוזב וגזל סוד מסחרי על פי חוק עוולות מסחריות. על פי החוק לביה"ד אין סמכות לדון בעוולת תיאור כוזב (סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999) אולם העוולה בגין גזל סוד מסחרי היא בסמכות ביה"ד.
36. התובעת שפנתה למצער למספר לקוחות של הנתבעת, בסמוך לסיום עבודתה ויתכן כשעוד עבדה אצל הנתבעת. בכך פעלה התובעת בחוסר תום לב.
37. הנתבעת הוכיחה כי התובעת גזלה למצער 2 לקוחות קבועים שלה (ויזה כ.א.ל ומכללת צפת). הנתבעות צירפו חשבוניות המעידות על כך שאלו היו לקוחות קבועים שלה (נספחים 6 ו- 7 לתצהיר הנתבעת 2). התובעת החלה לעבוד עם לקוחות אלו בסמוך לסיום עבודתה (נספח 8 לתצהיר הנתבעת 2). התובעת אף פרסמה באתר האינטרנט שלה תיאור אודות לקוחותיה אשר כולם הם לקוחות הנתבעת 1. התובעת אף לא ניסתה להזים עובדות אלו.
38. בנסיבות העניין, התובעת תפצה את הנתבעות בסך של 15,000 ₪ בשים לב לעובדה כי לא הוצג הסכם עבודה אשר היה מעגן הסכמות אלו.
סוף דבר:
39. על הנתבעות לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים:
חלקה של התובעת בפסטיבל 2016 סך של 58,221 ₪ בקיזוז 10,000 ש"ח ששולמו על חשבון רווחי הפסטיבל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.
כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את סך ההצמדה לסך של 100,000 ₪ מיום 1.3.15 ועד ליום 3.2.16.
40. הודעת הקיזוז נדחית למעט רכיב בגין גזל סוד מסחרי בסך 15,000 ש"ח.
41. בנסיבות העניין ומשמרבית התביעה נדחית – אין צו להוצאות.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ח (16 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אריאלה גילצר כץ