428. טענה נוספת בהקשר זה כי זו. התובע בעצמו בסיכומיו מאשר כי לא כתב בכרכי הכתר על התיאוריות המדעיות ועל דרכו המדעית. לפיכך, "עבודת תיקוני הההדרה אינה היצירה כי אם תוכן טקסט פירושי הפרשנים הם היצירות" (סעיף 22 סיפא לסיכומים; הקו במקור)
429. לנתבעים טענה חילופית בסוגיה זו. לשיטתם, גם אם פעולות הההדרה ייחשבו לסוג של "יצירה" (על אף העדר בסיס משפטי לכך), הרי פעולות אלה "נמוכות במספר דרגות ממעמד של
--- סוף עמוד 91 ---
חיבור 'יצירה ספרותית' מקורית ועצמאית" (סעיף 23 סיפא לסיכומים; ההדגשה במקור; בסעיף 24 מובא פסק דין אמריקאי התומך בתיזה זו).
430. וכך מסכמים ב"כ הנתבעים את עמדתם בסוגיה זו (סעיף 25 לסיכומים; ההדגשה והקו במקור):
"לסיכום, פעולת ההדרה הטכנית שבוצעה במפעל ה'כתר' ביחס לפירוש הרמב"ן על התורה, למרות חשיבותה אינה בת הגנה על פי דיני זכויות יוצרים, וממילא לא קיימת לגביה זכות מוסרית".
431. לכאורה, תיזה זו אינה מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת קימרון. ברם, ב"כ הנתבעים מבחינים בין פסק דין זה שבו, כלשונם "הפעולה המדעית שעשה פרופ' קימרון בשחזור ובפיענוח מגילת 'מקצת מעשה התורה' ממגילות קומראן (כת מדבר יהודה) הייתה בבחינת 'סתום ואיתגליא' – קרי: סוג של תגלית" (סעיף 26 רישא; ההדגשות במקור). מאחר ופרופ' קימרון פיענח את המגילה לאחר 11 שנות מחקר רצופות ולקח אסופת קרעים והפך אותם לטקסט חי בעל משמעות, "פעולות אלו, המבוססים על ידע נרחב תוך יישום ההקשר וההיבטים ההיסטורי, הרוחני, הדתי, הבלשני, הלאומי והגיאוגרפי שבהם נכתבו המגילות – זיכו אותו [את פרופ' קימרון] כראוי בזכות מוסרית בת הגנה". אולם, עמדת ב"כ הנתבעים לענייננו היא זו: "אין הנידון דומה לראיה, וביישום לעניינו [צ"ל: לענייננו; מ.ד.] פעולות הקשורות בפעילות התובע רחוקות באיכות מעבודתו האישית של פרופ' קימרון" (סעיפים 26 ו-27 לסיכומי הנתבעים). לטענת הנתבעים, השימוש שעשה התובע בסיכומיו במונחים "שחזור" ו"פענוח" ביחס לטקסט פירוש הרמב"ן לתורה, מתאים ומדויק ביחס למגילת "מקצת מעשה תורה" ועבודתו של פרופ' קימרון, אך "אינו מתאים לשימוש ביחס לההדרה של פירוש רמב"ן לתורה. פירוש הרמב"ן לתורה הועתק בשלמותו – בעשרות כתבי-יד ונדפס בעשרות מהדורות דפוס במהלך הדורות. ניתן לדייק את הנוסח ולהכריע בחילופי הגרסה, אך אין צורך וגם אי אפשר 'ליצור' אותו, 'לשחזר' אותו או 'לפענח' אותו".