432. לכן, מסקנת ב"כ הנתבעים, לאחר ההשוואה בין פרופ' קימרון לבין פרופ' כהן היא זו (סעיף 29 לסיכומים; הקו וההדגשות במקור): "הנה כי כן, ברי כי את היצירה המקורית, קרי טקסט פירוש הרמב"ן על התורה, ודאי לא כתב התובע, פרופ' כהן הנכבד, והוא אינו יוצרה ו/או מחברה המקורי".
ט.3 החזון והרעיון של מפעל מקראות גדולות הכתר – אינו שייך לפרופ' כהן
433. כנגד טענת התובע כי הוא היה אבי החזון והרעיון של הוצאת מהדורת יסוד חדשה של מקראות גדולות, וכי כל המפעל נוצר במוחו ואף אחד לא השתתף איתו בשעה שהגה אותו, מעלים ב"כ הנתבעים תיזה אחרת. לדבריהם, הראשון שהגה את הרעיון היה פרופ' משה גושן-גוטשטיין (מורו ורבו של פרופ' מנחם כהן ומדריכו בעבודת הדוקטורט), כאשר פרופ' כהן, התובע, בהספדו ביחס לפרופ' גושן מציין כי הוא – פרופ' גושן – עמד על הצורך בהוצאת מהדורת יסוד חדשה של מקראות גדולות והוא זה שיזם בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 ההדרה מחודשת של מקראות גדולות (סעיף 33). ועל כך מעירים ב"כ הנתבעים כי "התובע בחר להתעלם ובחקירתו לא מצא לנכון כלל להזכיר כיצד נולד ה'חזון', והשמיט ולא בכדי את הקרדיט הראוי לפרופ' גושן-גוטשטיין ז"ל, כמאמר החכם באדם 'אין זיכרון לראשונים'" (סעיף 34 לסיכומי הנתבעים; הקו וההדגשה במקור).
--- סוף עמוד 92 ---
434. לדברי ב"כ הנתבעים, מאחר ומפעל הכתר נוהל באוניברסיטת בר אילן במשך שני עשורים על ידי צוות מדעי נרחב, "לתובע לא קמה ואין זכות מוסרית אישית בכל חומרי מפעל ה'כתר', ובפרט לא בחומרים שהוא עצמו לא עסק בהם באופן אישי" (סעיף 35 סיפא; הקו במקור).
435. התובע עצמו הודה כי פעולותיו במסגרת מקראות גדולות הכתר היה פיקוח מגבוה על צוות חוקרים מיומן שהועסק במשך שנים בשכר על ידי אוניברסיטת בר אילן כעובדי האוניברסיטה, וכי הם אלה אשר עסקו, בין היתר, בההדרת נוסח פירוש הרמב"ן על התורה, כולל קביעת הנוסח המדויק של הפירוש מבין חלופות הנוסח הקיימות בכתבי יד, פיסוק הגיוני של הטקסט המתאים לתוכן הדברים, רישום מראי מקומות לפסוקים ולמקורות חז"ל שהרמב"ן מצטט, ומרכיבים שונים, כגון: ניקוד עזר במקרה הצורך. לדברי ב"כ הנתבעים, כל אלו נעשו בידי עובדי המפעל שהם חוקרי אוניברסיטת בר אילן ועובדיה, ואילו חלקו של התובע "מצטמצם לקביעת דרכי העבודה ולפיקוח מגבוה" (סוף סעיף 36 לסיכומים).
ט.4 התובע לא פירסם פרסום מדעי בנושא פירוש הרמב"ן