--- סוף עמוד 94 ---
450. בסעיף הראשון של פרק זה, כותבים עורכי הדין גלעד קורינאלדי וטליה גרינשטיין את הדברים הבאים (סעיף 59; הקו במקור):
"במהלך המשפט נחשפה העובדה המדהימה כי התובע עצמו כלל לא עסק באופן אישי בנוסח פירוש הרמב"ן לחמישה חומשי תורה של מק"ג הכתר. יתירה מכך, הוא אף לא היה אחראי לפירוש הרמב"ן במק"ג הכתר – (א) לא בקביעת נוסח הפירוש, (ב) לא בפיסוקו, (ג) לא בבדיקת מראה המקומות לציטוטים המשולבים בו, (ד) לא בפתיחת ראשי תיבות ויתר עזרי הטקסט. נתונים מדהימים המדברים בעד עצמם ומאיינים מעיקרא את תביעתו!"
451. מבחינה דיונית כותבים ב"כ הנתבעים כי אם הייתה ידועה עובדה זו לנתבעים, עם הגשת הגנתם, היו מבקשים את מחיקת התובענה בשל העדר יריבות מהותית; אולם, לדבריהם, עובדות מדהימות אלה, כלשונם, נחשפו רק עם גילוי המסמכים ושמיעת העדויות (סעיף 60).
452. הבסיס העובדתי לטיעונים אלה הם עדויות, לפיהן את נוסח פירוש הרמב"ן בספר במדבר התקין והכריע פרופ' עופר, נתבע 1, כאשר עבד במפעלי מקראות גדולות הכתר, כאשר שמו לא נזכר במסגרת הקרדיטים (סעיף 61), וכי האחראית על נוסח הרמב"ן ביתר הספרים הייתה הגב' יונה בר מעוז (סעיף 62).
453. פרופ' מנחם כהן, הודה בחקירתו הנגדית כי לא עסק אישית בפירוש הרמב"ן על התורה (ראה הציטוטים מעדותו המובאים בסעיף 63 לסיכומי הנתבעים).
454. לכן, מסקנת ב"כ הנתבעים היא שככל שקמה "זכות יוצרים" (והם חוזרים על כך שזכות כזו לא קמה), "הרי ככל שצוללים לפרטי העובדות ובפרט לעדות התובע, עולה כי אין עסקינן בזכות מוסרית בכל מקרה, היות שהתובע באופן אישי לא היה היוצר" (סעיף 64). בהקשר זה מצוין כי מובן מדוע לא טרח התובע להזמין לעדות את הגב' יונה בר מעוז (סעיף 65).
455. ככל שנטענת טענת הפיקוח של התובע על העובדים במפעל, מביאים ב"כ הנתבעים את עדותו של התובע עצמו לפיה הוא סמך על שיקול דעתם של העובדים ולא כפה את עצמו עליהם (סעיף 66).
456. מבחינת סדר העבודה במפעלי הכתר, מציינים ב"כ הנתבעים כי הכרך הראשון של יהושע שופטים והמבוא יצא לאור בשנת 1992, ואילו כרכי התורה ובהם פירוש הרמב"ן יצאו לאור בשלבים מאוחרים יותר (ספר בראשית בשנים 1997-1999; ספר שמות ואילך בשנים 2007-2013). לכן, לטענת הנתבעים, "בשלבים האלה, העובדים כבר עבדו בצורה עצמאית יותר, ולא נזקקו לכך שהתובע ייעץ להם" (סעיף 67 סיפא; הקו במקור). הכרעות ספציפיות ביחס לנוסח, לא נעשו על ידי התובע עצמו אלא על ידי העובדים הרלבנטיים: יונה בר מעוז – ביחס לספר שמות וספרים אחרים (סעיף 68 רישא); פרופ' עופר ביחס לספר במדבר, אשר העיד כי כל אלפי הכרעות הנוסח שביצע בעבודתו – דיבור אחר דיבור – "נעשו באופן עצמו וללא התייעצות עם התובע" (סעיף 68 סיפא; הקו במקור). בהמשך מובאים ציטוטים מדברי התובע כי שיטת הפיקוח שלו הייתה בכך שהקשר שלו לא היה עם העובדים אלא דרך הגב' יונה בר מעוז, ולא ישירות דרכו (סעיף 70-71), ואף השיב בשלילה האם היה סיעור מוחות בינו לבין הנתבע 1, כולל שיחות פנים אל פנים במחלוקות בשאלות הנוגעות לנוסח הסופי של הרמב"ן (סעיף 72).