ג. ברשימה הביבליוגרפית, בערך "תקליטור הכתר" (עמ' 698 לספר), הוזכר שמו של התובע במפורש: "מאגר הכתר (תקליטור), מקראות גדולות הכתר, מהדיר ועורך מדעי, מנחם כהן, גרסה שנייה, רמת גן 2005".
465. מודגש, כי לעניין המהדורה המקוונת הנתבעים לא עשו כל שימוש, ועל כן אינה כלולה ברשימה הביבליוגרפית (סעיף 83 לסיכומי הנתבעים).
--- סוף עמוד 97 ---
466. כמו כן הוסבר, כי הרשימה הביבליוגרפית בנויה כרשימת קיצורים, ולכן בכל פעם שמוזכר בספר הכינוי "מקראות גדולות הכתר" או "תקליטור הכתר", הקורא מזהה ברשימה הביבליוגרפית את שמו של התובע כמהדיר וכעורך המדעי (סעיף 85 לסיכומי הנתבעים).
467. לטענת בא כוח הנתבעים, מתן הקרדיט האמור מספיק, וממילא "נשמט הבסיס לתביעה זו" (סעיף 86 רישא), כאשר לעניין זה הטענה המשפטית של בא כוח הנתבעים היא כי זכות הייחוס של יצירה ליוצר אינה זכות מוחלטת, אלא נבחנת לפי נסיבות כל מקרה (סעיף 86 סיפא, שם מובאת גם רשימת פסקי דין, התומכים בטענת הנתבעים).
468. בנוסף לכך, טוענים הנתבעים כי חוות דעת המומחים, הן פרופ' משה בר אשר, נשיא האקדמיה ללשון עברית, חתן פרס ישראל (כמצוטט מדבריו בסעיף 87), והן פרופ' אביעד הכהן, בעל ניסיון עשיר בכתיבה מדעית בתחום מדעי היהדות, תומכות בעמדה זו של הנתבעים, שכן מומחים אלה מאשרים שהנתבעים פעלו בהתאם לאמות המידה המקובלות בתחום מדעי היהדות (סעיפים 87-88).
469. ככל שמדובר באתר האינטרנט של הנתבעת 3, מכללת הרצוג, מזכירים באי כוח הנתבעים, כי באתר זה "מופיע קרדיט מתאים וראוי לתובע, כאמור בהערה שנוספה באתר המכללה מיום 14.1.14".
470. באי כוח הנתבעים טוענים כי על פי חוות דעתו של פרופ' אביעד הכהן, אין נורמות ברורות של מתן קרדיט בתחום מדעי היהדות, ולא הצליחו להגיע לאחידות בעניין זה (סעיף 90 לסיכומי הנתבעים; בסעיף 91 לסיכומים הנ"ל מובאות מספר דוגמאות ואף יש התייחסות למאמר אחד שכתבתי בעצמי, ועליו פרופ' אביעד הכהן, כמצוטט בסעיף 92).
471. יתרה מזאת, הנתבעים טוענים כי "התובע עצמו הודה שאין סטנדרטים אחידים ושיטתיות במתן קרדיט" (הכותרת שלפני סעיף 93 לסיכומי הנתבעים). הם הביאו דוגמא ממאמרים שהזכיר בכתב העת "עיוני מקרא ופרשנות", שהוקדשו לפרופסורים, אך הוא בחר להשמיט הדגשות אלה (סעיף 93). כמו כן, מצאו הנתבעים בעדותו של התובע הודאה לעניין הסטנדרטים האחידים לאזכור מחברים ברשימה הביבליוגרפית (סעיף 94). באי כוח הנתבעים הדגימו גם בציטוטים של התובע עצמו מבעל השל"ה או מהרמב"ם, כי במקרה האחרון לא נאמר כי הציטוט הוא על פי תרגומו של הרב יוסף קאפח, ובכך, לשיטת התובע, הוא קיפח את זכותו המוסרית של הרב קאפח, שיצירתו תיקרא על שמו (סעיף 95 סיפא).