אימוץ מדיניות של ביקורת שיפוטית על כתיבה אקדמית תהא פגיעה והתערבות ממשית בחופש המחקר והיצירה האקדמי, מהלך שאין ליתן לו יד".
481. כאסמכתא לקו זה, מצוטטים דבריו של הרב ד"ר ברנדס (מי שעומד בראש המכללה האקדמית הרצוג, נתבע 3), אשר אמר כי אם איכות הכתיבה של החוקרים או טיב הציטוטים שלהם אמורה להיות נדונה בבית המשפט, כי אז יכול הדבר "להטיל צל כבד על כל עולם האקדמיה והמחקר" (מצוטט בסעיף 109). לדעת באי כוח הנתבעים, מדובר בסכנה גדולה למדעי היהדות, ולעניין זה מובאים כאסמכתא דברי נציג הנתבע 4 – האיגוד העולמי למדעי יהדות, שהוא ארגון גג לחקר מדעי היהדות וחברים בו חוקרים ואנשי רוח מכל רחבי העולם (סעיף 111).
ט.11 טענת חוסר סמכות: היהפוך בית המשפט לבית המדרש? ושופט ללקטור?
482. כותרת זו משקפת קו טיעון של הנתבעים גם לאורך הדיונים עצמם, כולל בעת חקירות נגדיות או ירידה לפרטים כאשר נשאלו בעלי הדין על קטע זה או אחר, תוך השוואה של כתבי יד או מקורות אחרים.
483. בסעיף 112 לסיכומי הנתבעים נכתב בעניין זה, כך (ההדגשות והקווים במקור): "הנתבעים סבורים כי ביקורת שיפוטית על תהליכים אקדמיים מחקריים מובהקים אינה בסמכותו של בית
--- סוף עמוד 100 ---
משפט נכבד זה ואינה בתחום מומחיותו. אולם משעה שהגיעה סוגיה זו לשולחנו ולהכרעתו של בית משפט נכבד זה, עליו לנהוג בזהירות וברגישות הנדרשת ובריסון עצמי גבוה ביותר. בית המשפט הוא גוף שיפוטי שתחום מומחיותו היא הכרעה בסכסוכים אך איננו גוף אקדמי ואיננו עוסק בעיון ובמחקר אקדמי".
484. לטענת הנתבעים, הפתרון ל"מחלוקת" בין בעלי הדין הוא במישור האקדמי, ואילו התערבות בית המשפט יש בה פגיעה חמורה בחופש המדעי, כאמור בסעיף 113 לסיכומי הנתבעים:
"הנתבעים סבורים כי הבימה הראויה והמתאימה לדיון בשאלה אם הנתבעים התייחסו באופן ראוי ומספיק למחקריו של התובע או למחקרים של חוקרים אחרים (או התעלמו מהם בצדק או שלא בצדק) – היא הבימה המדעית בלבד. התובע (או כל חוקר אחר) יכול לכתוב מאמר ביקורת על ספרם של הנתבעים ולהציעו לפרסום בכתב-עת מתאים. התערבות בית המשפט בסוגיות אלה פוגעות באיזון האינטרסים שהחוק מבקש להגן עליו, ויש בה פגיעה חמורה בחופש המדעי ובטוהר המחקר והכתיבה האקדמית".
485. בהקשר זה, מתייחסים באי כוח הנתבעים לדברים שנאמרו על ידי במהלך הדיון בעמ' 414 לפרוטוקול (ראה: סעיף 114 לסיכומיהם).