504. לטענת הנתבעים, התובע פתח "חזית חדשה" בניסיון להוכיח כי קיים אצל הנתבעים "דפוס" של העדר מתן קרדיט לתובע. ואולם, הנתבעים סבורים כי דבר זה לא עלה בידו (סעיף 146).
--- סוף עמוד 103 ---
505. הדוגמה הראשונה המובאת היא מאמר של פרופ' עופר על פירוש רש"י ויחזקאל, אך שם מצטטים ב"כ הנתבעים קטעים רבים שבהם הזכיר פרופ' עופר את פרופ' כהן (סעיפים 147-148). ככל שהדבר נוגע לתרשימים המופיעים במאמר, טענת הנתבעים היא כי התובע אינו הבעלים של הזכויות הכלכליות בספר יחזקאל של מקראות גדולות הכתר ולכן נושא זה "חורג מכל יריבות במסגרת התובענה דנן, ומשכך אין ב'ראיה' זו כדי לסייע לתובע, והכל כאשר קרדיט מתאים לתובע ניתן גם ניתן" (סעיף 149 סיפא).
506. לעניין אזכור שמו של התובע על ידי הנתבע 1 במאמרים אקדמיים, מוזכר במיוחד מאמר הביקורת הראשון של הנתבע על מקראות גדולות הכתר שפורסם בתרביץ, שם מוזכר שמו של פרופ' כהן בראש המאמר כעורך ומהדיר של מקראות גדולות הכתר (סעיף 150).
507. אשר לטענה כי גם ד"ר יהונתן יעקבס, נתבע 2, העלים את שמו של התובע כאשר כתב מאמר על הרשב"ם, נטען כי מדובר בהתיישנות, שכן המאמר פורסם לפני עשר שנים. בכל מקרה, יש לקבל את הסבריו של נתבע 2 בכך שלמד ממהדורת רוזין, אך כאשר כתב את המאמר, הקל על עצמו ועשה שימוש במהדורת הכתר (סעיף 151), כאשר בהמשך מוסבר כי מהדורת רוזין נחשבת כאילו הייתה כתב יד והשימוש שעשה נתבע 2 בתקליטור הכתר, הוא שימוש טכני, חסר משמעות מבחינה מדעית (סעיף 152).
508. בכל מקרה, התובע התעלם ממחקרים אחרים של נתבע 2 שבהם הפנה מפורשות למקראות גדולות הכתר (סעיף 153).
509. פרק זה מסתיים בסעיף 154 של סיכומי הנתבעים שבו נאמר: "על כן, ניסיון התובע להוכיח 'דפוס' של העדר איזכור התובע אצל הנתבעים, לא עלה בידו".
ט.14 "קשוט עצמך תחילה" – טענת מניעות
510. בפרק זה מעלים ב"כ הנתבעים את הטענה הבאה (סעיף 155; הקווים במקור): "במהלך בירור התובענה התגלה כי התובע לא עמד בסטנדרטים שהוא עצמו דורש מהנתבעים. טענות אלה רלוונטיות ביותר לנשוא התובענה שכן הן כרוכות בחובן טענה כבדה של מניעות" (וכן ראה סעיף 156, שבו מנוסחת הטענה מן הפרוטוקול).
511. לטענת הנתבעים מאחר ונוסח פירוש הרמב"ן במקראות גדולות הכתר הוקלד מנוסח הבסיס של מהדורת שעוועל, והשימוש במהדורה זו לא צוין בשום מקום, לא בדפוס, לא בתקליטור ולא במהדורה המקוונת של כרכי הכתר, וכי עובדה זו נחשפה רק במסגרת גילוי המסמכים (סעיף 158), ואף את רוב מראה המקומות לקח ממהדורת שעוועל פרט לתיקונים בעת הצורך (סעיף 160), בכל אופן, התובע מודה שעשה שימוש במהדורת שעוועל מבלי להזכיר אותה ומבלי לקבל אישור ממשרד הרב קוק או מיורשי המחבר (סעיף 159).