512. יתרה מזו, התובע השתמש במהדורת הכתר בלי אזכור ומתן קרדיט גם ביחס למפרשים נוספים, כמו פירוש הרשב"ם לקהלת (סעיף 161).
513. ב"כ הנתבעים מתבסס על הניתוח הסטטיסטי של בנו של התובע, עמנואל כהן, כי במהדורת הכתר נעשה שימוש ב-91% ממילות הטקסט של מהדורת שעוועל. ועל כן, טענתו של התובע "השימוש שעשה במהדורת שעוועל היה שימוש זמני ולא נותר כל זכר משעוועל מופרכת נוכח
--- סוף עמוד 104 ---
קביעתו הסטטיסטית בעדותו של בנו" (סעיף 162). על כל פנים, גם אם עשה התובע תיקונים ושינויים, הרי שבכל מקרה כאשר 91% מן הטקסט של מהדורת הכתר זהה לטקסט של מהדורת שעוועל, עדיין נוצר מצב שבו התובע "לא מצא לנכון כלל ליתן על כך דין וחשבון, לא לקוראיו, לא ליורשי שעוועל ולא למוסד הרב קוק" (סעיף 163 סיפא).
514. לאור תשתית זו, שואלים ב"כ הנתבעים: "כיצד ילין פרופ' כהן על השימוש הנתבעים 1-2 שעה שהוא בעצמו עשה שימוש ב-91% במהדורת שעוועל! לפרופ' כהן הנכבד הפתרונים" (סעיף 164).
ט.15 אי מתן קרדיט של התובע לעובדי מפעל מקראות גדולות הכתר
515. במסגרת טענות הנתבעים כנגד התנהגות התובע, במישור אחר, שאינו שייך לספרם, מעלים הנתבעים את השאלה, בראש סעיף 166 לסיכומיהם, במילים אלה: "מדוע התובע לא ציין בהקדמות לכרכי 'הכתר' מיהו העובד האחראי לכל אחד ואחד מן הפרשנים?". תשובת ב"כ הנתבעים, בהמשך אותו סעיף, מפי התובע היא זו (הקו במקור): "חלק מן הכרכים, בעיקר הקטנים, יצאו לאור בדפוס בלא הקדמה כלל ובלא הזכרת שמם של השותפים לעבודה...הודה התובע בפה מלא כי לא נתן קרדיט לחוקרים, ובייחוד לנתבע 1 במסגרת כרכי הדפוס הקטנים, תוך שהתובע מורה כי הייתה זו החלטה שלו כ'מהדיר'". ההסבר שנתן התובע, לשיטת הנתבעים הוא בגדר "תירוצים לוגיסטיים" (סעיף 167), אך הם מציינים כי לבסוף הודה התובע כי מדובר במחדל, וטען כי הדבר יתוקן בעתיד. לדברי הנתבעים הכרכים הגדולים עומדים לצאת לאור כבר מזה שנים, אך קרדיט ראוי ומפורט לעובדים שהשתתפו בהכנתם, לא ניתן עד עצם היום הזה (סעיף 168).
516. ובמילים אלה, מסיימים ב"כ הנתבעים את טיעוניהם בעניין זה (סעיף 169 הקו וההדגשות במקור):
"עובדות אלה בעלות משמעות רבה, שכן לימדונו חז"ל: כל הפוסל במומו פוסל. וכיצד יכול לבוא פרופ' כהן בטענות כי שמו שלו נשמט בשעה שהוא עצמו נהג באמות מידה הפוכות בלתי ראויות ביחס לעובדי המפעל ובכללם פרופ' עופר".