ט.16 מעמדה היחסי של הזכות לשלמות היצירה
517. הטענה המשפטית של הנתבעים לגבי היקף הזכות המוסרית, כאמור בסעיף 46(2) לחוק היא כי הפגיעה בזכות לשלמות מותנית בקיום שני תנאים מצטברים: הפגיעה ביצירה היא אחת או יותר מהפעולות הפוגעניות הכוללות: גם, סילוף, שינוי צורה או פעולה פוגענית שפגעו ביצירה; יש באותה פעולה פוגענית כדי לפגוע בשמו ובכבודו של היוצר (סעיפים 170-171 לסיכומי הנתבעים).
518. לטענת הנתבעים, מטעמי זהירות בלבד, ככל שיפסק כי קיימת לתובע הגנה על זכות השלמות האמורה, הרי שגם זכות זו לא הופרה (סעיף 172).
519. הטענה הראשונה היא כי לא מתקיים התנאי שעניינו פגיעה בשמו ו/או בכבודו של היוצר ועל כן ממילא לא הופרה הזכות לשלמות היצירה, שהוא התנאי השני בסעיף 46(2), וזאת כמוסבר על ידי
--- סוף עמוד 105 ---
עורכי הדין קורינאלדי וגרינשטיין: "עמדת הנתבעים היא שבמקרה שבפנינו לא נתקיימה כל הפרה בהתאם לדרישת החוק וממילא עם נפילת הבסיס בהתאמה בהעדר הוכחת של תנאי זה על ידי התובע, יפול עימו מגדל הקלפים הרעוע כולו, על טענותיו" (סעיף 173; ההדגשה במקור).
520. לאחר הבאת דברי מלומדים ופסיקה, אשר מהם עולה, לשיטת ב"כ הנתבעים כי המבחן להיפגעותו של היוצר הוא מבחן אובייקטיבי, המתמקד בסבירות ההיפגעות של היוצר מן הסילוף (ראה המקורות המובאים בסעיפים 173-176 לסיכומי הנתבעים), טענת הנתבעים היא זו (סעיף 178; ההדגשה במקור): "בעניין התקיימות התנאי השני, ייאמר כי התובע כלל לא הרים את נטל ההוכחה ולא הביא כל ראיות ו/או הוכחות כנדרש לפגיעה אובייקטיבית, ולא הביא ולו עוד אחד לרפואה".
521. ב"כ הנתבעים מציינים כי תביעתו של התובע מבוססת על הגשתו הסובייקטיבית, ודבריו בתצהירו כי "נפגעתי עד עמקי נשמתי...", ולכן, לטענת הנתבעים, זה "המניע והסיבה להגשת תובענת סרק זו". בהקשר זה מפנים ב"כ הנתבעים לדברי התובע עצמו כי "לא אף אחד לא בא ולא הזכיר את עניין הספר של הרמב"ן", ולכן, לשיטת ב"כ הנתבעים "דין עילה זו להידחות" (סעיף 179 סיפא).
522. בכל מקרה, לטענת הנתבעים במקרה שלפנינו אין לנו עניין ב"קורא סביר", אלא רק בקוראים שהם "בקיאים ומומחים", ועל כן, טענת הנתבעים היא כי "סבירות היפגעות התובע מצטמצם עד למאוד" (סעיף 180).
523. אשר לתנאי הראשון של סעיף 46(2) לחוק, בדבר ביצוע פעולה פוגענית, טוענים ב"כ הנתבעים (סעיף 181 לסיכומיהם), כי "עיון מוקפד בכתב התביעה מעלה שלוש טענות לכאורה: