א. כל שינוי מנוסח 'מקראות גדולות הכתר' הוא סילוף בהגדרה, בהיותו שונה מנוסח 'הכתר'.
ב. בטבלאות השוואת הנוסח הבאות באתר הספר במרשתת הוסרו סימני מראה מקומות ומובאות וסימוני תוספות של הכתר, תוך שילוב סימונים של הנתבעים.
ג. שימוש בנוסח התקליטור הזמני (גופן ירוק) כבסיס להשוואת הנוסח, בלא לציין כי מדובר בנוסח זמני.
524. אשר לנושא הראשון, מציינים ב"כ הנתבעים כי התובע עצמו כשנשאל, האם לדעתו כל שינוי נוסח הכתר מהווה "סילוף" הכתר, כהגדרתו בחוק ענה כי "צריך לבדוק כל דבר לגופו" (סעיף 183). על כך תשובת הנתבעים נחרצת (סעיף 184; הקווים – במקור):
"מן הדין לדחות מכל וכל טענה זו שכן יש בה פגיעה אנושה בחופש המחקר המדעי והאקדמי של כל חוקר והיא מנוגדת לכל תפיסה של התפתחות מדעית, בבניין קומה שנייה ושלישית – מחקר הבנוי נדבך על גבי נדבך, ובנדון דנן: מחקר השואף להגיע אל הנוסח המקורי של הרמב"ן – יוצר הטקסט – על פי מיטב השיפוט המדעי של החוקרים".
--- סוף עמוד 106 ---
525. לכן, מסקנת הנתבעים בנקודה זו, היא (סעיף 185): "אשר על כן, אי אפשר לראות ביצירת הנתבעים בשום אופן 'פעולה פוגענית'".
526. ב"כ הנתבעים מתייחסים לטענה – שבעיניהם היא חדשה ולא בא זכרה בכתבי בית דין – כי הנתבעים לא השתמשו בנוסח תקליטור ה'כתר' לצורכי השוואה מחקרית גרידא כי אם העתיקו אותו במנגנון 'מתוחכם', השולל כל מחקר עצמאי שקיימו הנתבעים (סעיף 186).
527. תשובת הנתבעים היא כי הם מכחישים את דברי התובע ועומדים על כך כי אלפי שעות עבודה שלהם ושל עוזריהם הושקעו ביצירת נוסח פירוש הרמב"ן במהדורה של הספר (סעיף 187).
528. אכן, הנתבעים הודו שעשו שימוש בתקליטור הכתר לצורך טכני שעיקרו חיסכון בעבודות הקלדה ופיסוק (סעיף 188) וכי השוואת הטקסט לנוסח הבסיס, מהווה שיטה מקובלת בעולם במסגרת ההדרת כתבי יד, כפי שהעידו הנתבעים, פרופ' כהן וד"ר ברנדס, לפיה יש צורך בנוסח כלשהו כ"טקטס בסיסי" וכ"עוגן" (סעיף 189).
529. על כל פנים, מדגישים הנתבעים בסיכומיהם, את הדברים הבאים (סעיף 190; ההדגשה במקור): "עיקר המחקר ההשוואתי נועד לצורך זיהוי התוספות וקביעת הנוסח המדויק שלהן". הם מצטטים מתצהירי הנתבעים: "תוספות רמב"ן שהם עיקר עניינו של ספרנו", עיקר ענייננו היה בחשיפת קטעי התוספות לפירוש הרמב"ן על התורה, פרסומם באופן מדויק ומאמץ לבארם ולהסבירם".
ט.17 עמדת אוניברסיטת בר-אילן