530. לטענת הנתבעים, אוניברסיטת בר-אילן, אשר היא זו שתמכה, ממנה והוציאה לאור את מפעלו של התובע, מקראות גדולות הכתר, לא ראתה בעבודתם של הנתבעים כל פגם (סעיף 191 רישא).
531. ב"כ הנתבעים מתבססים על מכתב של עורך דין דרור פרנקל, היועמ"ש של אוניברסיטת בר-אילן, שכתב לב"כ הנתבעים: "האוניברסיטה אינה סבורה שהחוקרים פרופ' עופר וד"ר יעקבס חרגו בחיבורם... מפעילות אקדמית מקובלת ואינה רואה במחקרם ובספר שיצא בעקבותיו משום הפרת זכויות יוצרים" (סעיף 191 סיפא).
532. במכתב נוסף של עו"ד פרנקל הנ"ל, אל ב"כ התובע נכתב: "לגבי הניסיון למנוע בשל סייגי הזכות המוסרית פרסומים חדשים או אחרים... אין כל שחר לניסיון לקשור בין טענת מרשך לזכויות במפעל ובין עבודתם האקדמית של פרופ' עופר וד"ר יעקבס". בהמשך, מביאים ב"כ הנתבעים את התייחסותו של עו"ד פרנקל לטענות התובע בדבר ביצוע שינויים, כביכול, במהדורת הכתר, אשר כותב כדלקמן: "אפילו בהנחה המוכחשת, כי הם הפרו זכויות יוצרים, הרי מכאן ועד לראות את עבודתם כשינוי או מודיפיקציה או פגיעה בתוכנו של המפעל – הדרך רחוקה" (סעיף 192).
533. ב"כ הנתבעים מתבססים על קטעים נוספים מדברי עו"ד פרנקל: "כפי שכבר הודענו, האוניברסיטה בחנה לעומק את הטענות ואף קבלה את עמדת החוקרים בנושא ולאחר בדיקה זו
--- סוף עמוד 107 ---
נחה דעתה כי אין מקום לתביעה נגדם... לאור זאת הודיעה האוניברסיטה לפרופ' כהן כי אין בכוונת האוניברסיטה להצטרף לתביעתו וכמו כן, הובהר לו במפורש כי הוא אינו רשאי להגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים כלכליות ביחס למפעל" (סעיף 193; הקו במקור).
534. פרק זה מסתיים במלים (סעיף 194): "דומה כי שני מכתבים אלה... מדברים בעד עצמם" [אין הסבר מהו המשקל הראייתי שיש ליתן למכתבו של עו"ד פרנקל, בהליך זה].
ט.18 שיקול דעת עצמאי של הנתבעים בשלב הכרעות הנוסח
535. בפרק זה מתייחסים ב"כ הנתבעים לטענת ב"כ התובע לפיה הנתבעים לא הפעילו שיקול דעת עצמאי בהכרעות הנוסח של הרמב"ן אלא פעלו באופן "טכני ואוטומטי" לפי רוב ומיעוט (סעיף 195).
536. הנתבעים מכחישים טענות אלה ומפנים לעדות הנתבע בתצהירו (סעיף 195 סיפא).
537. במישור הרחב יותר, מתייחסים ב"כ הנתבעים לחוות דעתו של פרופ' אביעד הכהן לפיה "חופש המדע והיצירה והיושר האינטלקטואלי מחייב כל מחבר להציב את הנוסח הטוב ביותר בעיניו, לפי שיקול דעתו שלו, ולא ללכת כ'סומא' אחר הכרעותיהם של אחרים", וכן בחקירתו בבית המשפט שבו הדגיש כי לא בונים נוסחאות או מהדורות על סמך ההשערות וכי זה ההבדל בין איש מדע לבין שרלטן, והכל תלוי בשאלה מה מצב ההשוואה בין כתב היד ובין שאר עדי הנוסח (סעיף 196).