546. בסיום פרק זה מזכירים ב"כ הנתבעים את קיומו של דיון בסנט אוניברסיטת בר אילן בשאלת "מדעיותו" של מקראות גדולות הכתר (סעיף 209). ב"כ הנתבעים ערים לכך, כי הדיון וההחלטה בסנט האוניברסיטה, "אינם מעניינו של בית המשפט בתביעה זו". אך, "לטענתם, בכל זאת ניתן לראות בעצם קיומו של הדיון משום חיזוק לטענתם [של] הנתבעים כי הדרך שבחרו בה לקביעת נוסח פירוש רמב"ן במהדורתם – בדיקתו מחדש של נוסח הפירוש בקבוצה של שמונה כתבי-יד – הייתה הדרך הראויה והמתבקשת מבחינה מדעית" (סעיף 210; הקו במקור).
ט.20 התייחסות לטענת התובע, כי הדיון הפרשני של הנתבעים בספרם מבוסס על נוסח הכתר
547. בפתח פרק זה, מועלית טענה דיונית על ידי ב"כ הנתבעים, כי מדובר בטענה חדשה של התובע לפיה, כביכול, הדיון הפרשני שערכו הנתבעים בספרם, התבסס על נוסח הרמב"ן, כפי שמצוי במקראות גדולות הכתר, ולא על בסיס הנוסח שאותו קבעו הנתבעים על פי שמונה כתבי היד (סעיף 211).
548. לטענת הנתבעים, "התובע לא הצביע אפילו על מקום אחד בספר שבו להבדלי הנוסח יש השפעה מהותית על הדיון הפרשני" (סעיף 212 רישא; הקו במקור), ולעניין זה מובא קטע מדברי הנתבע 2 בעדותו (סעיף 212 סיפא).
549. ב"כ הנתבעים מתייחסים לדוגמא, שבה יש הבדל בין המילים "חפץ וחשק באדם" לבין "חפץ וחשק בדבר" (סעיפים 213-216), וכן דוגמא נוספת, ההבדל בין "עד היום הזה" לבין "על היום הזה" (סעיף 217).
550. ב"כ הנתבעים מזכיר, כי מרשו, נתבע 2, הכין חמש דוגמאות למקרים שבהם ברור לחלוטין שהדיון הפרשני מבוסס דווקא על הנוסח שהראו הנתבעים, אך ב"כ התובע התנגדה לצירופן לתיק. לדברי ב"כ הנתבעים: "וזאת שלא בכדי. לו הדוגמאות היו מצורפות היה בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת התיזות המופרכות של התובע" (סעיף 218 סיפא).
551. לטענת ב"כ הנתבעים, ברוב המכריע של המקרים הדיון הפרשני איננו תלוי בהבדלי הנוסח הקלים בין המהדורות. הם מציינים שהנתבע 1 סימן את קטעי התוספת לתוספת של מהדורת שעוועל שנמצאת בביתו, ובכל מקרה, לדברי ב"כ הנתבעים, "הדיון הפרשני נעשה במקביל לבירור המדויק של הנוסח...אולם בסופו של דבר כל דיון נבדק היטב לאור הנוסח הסופי. לעיתים נותר בשוגג שאריות מנוסח שעוועל" (סעיף 219).
552. ובכך מסתיים פרק זה של סיכומי הנתבעים (סעיף 220): "יוער כי רוב הדוגמות שהביא התובע לטענתו הן מספרי ויקרא במדבר דברים, שבהם התקליטור מביא את נוסח שעוועל – נוסח זמני ולא הנוסח הסופי. ובכך מוכחשת טענתו שהנתבעים ביקשו כביכול להתבסס על הנוסח המשובח של מהדורת 'הכתר' ".