--- סוף עמוד 110 ---
ט.21 תשובת הנתבעים לטענת התובע בעניין סילוף עזרי הטקסט
553. ככל שמדובר בפיסוק בגוף הספר, טענת הנתבעים היא כי באותם מקומות שהחליטו לשנות את הפיסוק שנקבע בתקליטור הכתר, הם עשו זאת, "מפני שעל פי שיפוטם המדעי הפיסוק שהם מציעים עדיף על זה שהוצע בתקליטור ומבהיר טוב יותר לקוראים את כוונת דברי רמב"ן. שינוי כזה בסימני הפיסוק הוא חלק מן החופש המדעי הנתון לכל חוקר לנסות ולשפר את מעשה קודמו ולבנות קומה נוספת על גבי מה שבנה קודמו" (סעיף 222).
554. אשר לסימני הפיסוק המצויים בטבלאות השוואת הנוסח באתר הספר, תשובת ב"כ הנתבעים היא זו (סעיף 223; ההדגשה במקור): "הטבלאות האלה הן קובצי עבודה שמטרתם להגיש לקוראים את הנוסח המילולי של כתבי היד השונים – ולכן אין כל משמעות לסימני הפיסוק המופיעים בהן, שהרי אינם לקוחים מכתבי היד. אף התובע מודה ... כי דפי השוואת טקסט מעין אלה המשמשים במפעל הכתר אינם כוללים כלל סימני פיסוק, מפני ש'אין לעזרי הטקסט כל משמעות בשלב השוואת הטקסט המילולי של כתבי היד'. הטענה שהשארה חלקית של סימני הפיסוק בטבלאות האקסל היא סילוף, אפוא, מגוחכת".
555. בהתייחסן לפיסוק ולמראה המקומות שבגוף הספר, טענת הנתבעים היא כי ציינו במפורש בהקדמה לספר, בעמ' 10, את הקרדיט הראוי למפעל מקראות גדולות הכתר. בכל מקרה, לטענת הנתבעים, "אין בעזרי הניקוד כדי להוות 'יצירה' בת הגנה במנותק מהטקסט. אשר למראה המקומות – התובע מודה כי הבסיס לעבודה היו מראה המקומות של מהדורת שעוועל" (סעיף 224).
556. באשר לטענת התובע, כי הנתבעים סימנו את התוספות של הרמב"ן, באופן שונה, טענת הנתבעים היא כי בתקליטור שבו עשו שימוש אין כל ציון של תוספות המיוחסות לרמב"ן עצמו (סעיף 225).
557. הנתבעים מכנים את דברי התובע בעניין מחיקת העזרים "בנוסחנו" או "לפנינו", כטענה קטנונית, ומסבירים כי "זכותם של הנתבעים לקבוע על פי שיקול דעתם המדעי מהם המקומות שבהם ראוי להשתמש באמצעי הזה לתועלת הקוראים, ומהם המקומות שבהם הערה על שינוי זעיר בציטוט פסוק מן המקרא שאין לו כל משמעות לדיון הפרשני עלולה לבלבל את הקוראים ומוטב להשמיטה. הדבר מקביל להחלטה להשמיט או להוסיף סימן פיסוק, שהיא חלק מן החירות המדעית הבסיסית הנתונה לכל חוקר" (סעיף 226).
ט.22 תשובת הנתבעים לטענת התובע בעניין סילוף השימוש בנוסח הזמני שבתקליטור
558. בפתח פרק זה, הועלתה טענה דיונית על ידי ב"כ הנתבעים, לפיה טענתו השלישית של התובע בכתב התביעה, הנוגעת לשימוש בנוסח הזמני של התקליטור, וכי יש בכך הטעייה של הקוראים, נזנחה במסגרת סיכומיו של התובע, ונראה כי התובע אינו עומד עוד עליה (סעיף 227).