571. נימוק נוסף למידת הסבירות של השימוש שעשו הנתבעים הוא טענת הטרנספורמציה, והיקפה המותר, וזאת בהמשך לתיזה שהעלו הנתבעים מספר פעמים, לפיה ספרם מהווה קומה נוספת במחקר הרמב"ן והוא שונה בתכלית ממקראות גדולות הכתר. לעניין זה, מובאים פסקי דין ומאמרים התומכים בקו זה (סעיפים 242-243).
572. טענה נוספת המועלית על ידי הנתבעים, בתגובה לטענת התובע, מתייחסת למטרת הספר. מול דברי באות כוח התובע כי מטרתם של הנתבעים הייתה יצירת רווח, מפנים ב"כ הנתבעים לתצהירו של עו"ד הרלינג על נתוני מכירה דלים, דבר המוכיח כי אין מסחריות של הספר וכי המדובר "ביצירה מחקרית המיועדת ליודעי ח"ן – דהיינו, אנשי אקדמיה וחוקרים בעלי מומחיות מובהקת" (סעיף 244 סיפא). בהקשר זה חוזרים הנתבעים על התיזה שהעלו בהקשרים שונים והיא כי מחקרם של הנתבעים "בנה נדבך נוסף וחדש בקומת מחקר נוסח פירוש הרמב"ן על התורה, תוך יצירת יצירה חדשה בעלת ביטוי, אופי ותכלית חדשים ושונים באופן מובהק מזו של מהדורת ה'כתר'" (סעיף 245 לסיכומי הנתבעים; הקו במקור).
573. לשיטת הנתבעים, ספרם אינו נועד להוות תחליף ו/או תחרות לים התנ"ך ומפרשיו הגדול והעשיר המכונה "מהדורת מקראות גדולות הכתר", וכי לא הייתה לנתבעים כל כוונה או יומרה זו, כלל ועיקר. ב"כ הנתבעים מדגיש כי ספרם של הנתבעים הינו יצירה חדשה לחלוטין שיש לה אופי ותכלית שונים, וזאת "תוך שימוש טרנספורמטיבי מותר, שאין בו כלל כדי לפגוע במהדורת הכתר" (סעיף 246 סיפא).
574. ב"כ הנתבעים מתפלמסים עם ב"כ התובע, האם מדובר במחקר הרמב"ן שהוא בניה מקבילה או קומה על גבי קומה. לשיטת ב"כ הנתבעים, ניסיונו של התובע לטעון כי מחקרו מהווה
--- סוף עמוד 113 ---
"בניין חדש" ולא קומה מעל קומה, אינו מתיישב עם כך שהוא השתמש במהודרת שעוועל כבסיס, ואף אימץ חלק מהפיסוק וממראה המקום של מהדורה זו, וכן חוזרים ב"כ הנתבעים על הפגם הנוסף במהדורת הכתר, לשיטתם, והוא כי פרופ' כהן לא חשף לציבור את חילופי הנוסח והאפראט והסתפק ב"שורה תחתונה", דבר שאיפשר לחוקרים אחרים – וביניהם הנתבעים – לבנות קומה חדשה על בניין זה (סעיפים 247-250).
575. המבחן הרביעי המוזכר בסעיף 50(ג) לחוק הוא מבחן "המקובל בענף" (סעיף 251). לעניין זה, מזכירים ב"כ הנתבעים כי הן המומחה פרופ' אביעד הכהן והן ד"ר ברנדס "הסבירו כי השוואת כתבי יד לנוסח בסיס הינה 'שיטה מקובלת' בתחום המחקר האקדמי ומשכך, ברי כי בעצם השוואת כתבי היד לנוסח ה'כתר' אין כל חריגה מהמקובל בענף זה" (סעיף 252 סיפא).