ב. לדחות את הדרישה למתן צו מניעה קבוע מכל סוג שהוא, לרבות הבקשה לגניזת יצירת הנתבעים.
ג. לדחות את כל הסעדים הכספיים המופרכים והמוגזמים להם עותר התובע כנגד הנתבעים 1-4.
--- סוף עמוד 121 ---
ד. לחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד הנתבעים 1-4 בשיעור של 200,000 ₪ + מע"מ בגין הוצאות ניהול תובענה ממושכת זו בת 12 ישיבות במשך למעלה משלוש וחצי שנים.
י. טענות התובע בסיכומי תשובתו
י.1 כללי
626. סיכומי התשובה של באות-כוח התובע, עו"ד נרדה בן צבי ולנה מור, אינם כוללים התייחסות מלאה וממצה לכל הטענות שהועלו במסגרת סיכומי הנתבעים. הן מבהירות כי כל האמור בסיכומי הנתבעים הוכחש, וכי אין לראות באי הכחשה מפורשת של טענה כלשהי שהועלתה בסיכומי הנתבעים, משום הסכמה לה (דברי ההסבר שבתחילת ההודעה בדבר הגשת סיכומי תשובה).
627. בסעיף הראשון של סיכומי התשובה, מתייחסות באות-כוח התובע לסיכומי הנתבעים ומאירות כי עיון בסיכומי הנתבעים מזכיר להם את הביטוי "זו דעתי ואני תומך בה...". לטענת בא-כוח התובעות, דרכם של הנתבעים בסיכומיהם הוא לצטט את עצמם או את העדים מטעמם ולהתעלם, כמעט לחלוטין מהראיות שהוצגו במהלך ההליך או מהחקירות הנגדיות, ואף מסיכומי התובע. לדבריהן, גם אם עד סתר עצמו בחקירה נגדית הוא חזר בו, הנתבעים מתעלמים מכך לחלוטין. באות-כוח התובע מגדירות את סיכומיהן כמפורטים, מנומקים, סדורים ומבוססים, וזאת לעומת סיכומי הנתבעים, אותם בחרו להגדיר במילים "מסמך דל ושטחי, הכולל גיבוב טענות כלליות וסתמיות, ללא הנמקה מסודרת, ללא אסמכתאות רלבנטיות, ולמעשה ללא כל תשובה לטענות התובע בסיכומיו". בנוסף לכך, טוענות בא-כוח התובע יביאו, באופן מדגמי בלבד, מקרים בהם סיכומי הנתבעים כוללים סתירות פנימיות, וכלשונן, "ניסיון בוטה להטעות ולסלף את טענות התובע, את הראיות ואת המצב המשפטי". כמו כן, נטען בפתח סיכומי התשובה של התובע כי "הנתבעים כללו בסיכומיהם טענות עובדתיות חדשות בניגוד גמור לסדר הדין, טענות אשר דינן כמובן פסילה" (כל הציטוטים בהם מסעיף 1 לסיכומי התשובה של התובע).
628. הסעיף השני של הטענות הכלליות בסיכומי התשובה, כפי שניסחו אותם באות-כוחו, מופנה אל בית המשפט, בנוסח הבא (ההדגשות במקור):
"לצד התעלמות גורפת ומכוונת מכל מה שלא נוח להם ולא מתיישב עם עמדתם, מנסים הנתבעים להלך אימים על בית המשפט ולהזהירו: פסיקתך תפגע בחופש האקדמי, לפסיקתך יהא 'אפקט מצנן' על קידום המחקר האקדמי וחופש הביטוי (ס' 114), 'בכירים באקדמיה הישראלית' מחכים למוצא פיך (סע' 3 – טענה בעלמא שלא הובא לה בדל ראיה, נטענת לראשונה בסיכומים ודינה פסילה!). ואולם, אין כל קשר בין פסיקתו של בית משפט נכבד זה לבין 'החופש האקדמי', שהרי 'החופש האקדמי' איננו 'החופש להפר זכויות', ומשעה שבחרו הנתבעים להפר את זכויות התובע בספרם המפר עליהם לתת על כך את הדין. יתר החוקרים, 'הבכירים באקדמיה' אינם צריכים להמתין לדבר – הם יכולים להמשיך במחקריהם ובכתיבתם בהתאם לדין, מבלי לגזול את תוצאות מחקריהם של אחרים, להעתיקן באופן מאסיבי, לשנותן כרצונם, לסלפן, לפגוע בהן, להציגן