--- סוף עמוד 122 ---
כמחקר עצמאי, לפגוע במוניטין החוקר ואף להימנע ממתן קרדיט ראוי בבחינת – 'הרצחת וגם ירשת'".
629. כנגד טענת איומי הנתבעים בדבר "החופש האקדמי", טוענות באת-כוח התובע כפי "נדרשת אמירה ברורה ונחרצת של בית משפט נכבד זה – גוף אובייקטיבי ונקי מאינטריגות ומפוליטיקה אקדמית – כי הפרה בוטה של הדין הנה 'מחוץ לתחום' גם בעולם האקדמי" (סעיף 3 רישא לסיכומי התשובה של התובע).
630. התובע מבהיר כי הוא איננו חולק על כך שפרופ' עופר וד"ר יעקבס השקיעו מחקר עצמאי ניכר בתחום איתור תוספות פירוש של הרמב"ן עצמו ופירושו, ואשר אותו הם מציגים כעניינו הראשון של הספר, ועליו נסובה כותרתו. מיקוד טענת התובע היא זו: "הגזל הנטען של תוצאות המחקר, מתייחס למחקר הטקסט המילולי של קטעי הפירוש שהובאו בספר ובאתר המפר, ולעזרי הטקסט המשולבים בהם" (סעיף 3 סיפא; ההדגשות במקור).
631. כנגד טענתם של הנתבעים (הניסוח הוא "כחלק ממצוקתם של הנתבעים בהיעדר כל מענה לתביעת התובע, הם מנסים בכל מאודם"), בדבר היותו של התובע רודף כבוד אובססיבי בעל רגישות המדקדק יתר על המידה בהתייחסותו של עמיתיו החוקרים למחקריו, עונות באות-כוח התובע כי מדובר "באבסורד גמור". אכן, זכויותיו של כהן כבר הופרו במקרים נוספים מבלי שבחר להביאם לדין (הן מזכירות את מאמרו של י. פרנקובר ומאמרו של י. יעקבס, ובמעל 30 ציטוטים של פרשנים שונים מתוך מקראות גדולות "הכתר", שהובאו בתוך הספר של הנתבעים, ללא שום קרדיט), אולם, בתביעה זו בחר פרופ' כהן להתמקד וזאת "בפעולות חריגות במיוחד שביצעו הנתבעים בספר ובאתר המפר, המהוות הפרת זכויות חמורה ביותר ואדירת היקף, וחורגות באופן קיצוני מכל כללי אתיקה או נוהג אקדמיים. ונדגיש – את ההפרות ביחס למקרים לעיל הוכחנו לא על מנת לקבל סעד כלשהו בגינן, אלא לצורך הוכחת כוונתם של הנתבעים ושיטת פעולתם" (סעיף 4 סיפא; הקווים במקור).
י.2 מקראות גדולות הכתר – הינן יצירות מוגנות המקיימות את דרישת המקוריות
632. בפתח פרק זה (תת פרק ב.1) טוענות באות כוח התובע, כי לנתבעים אין תשובה מספקת לטיעונים המפורטים והמבוססים של התובע כי מ קראות גדולות הכתר הינן יצירות מוגנות על פי דיני זכויות היוצרים; לטענתן, הנתבעים הסתפקו באמירות כלליות, ובהפניות סתמיות ובלתי רלבנטיות (סעיף 5). גם האסמכתא המשפטית שהוזכרה על ידי הנתבעים אינה רלבנטית שכן היא עוסקת בקוביות משחק להרכבה ולא בפעולות של ההדרת הטקסט או דומות לה. הן אף מעירות כי הנתבעים "נאמנים לשיטת הסילוף וההטעיה, בחרו הנתבעים להביא משפט תחת גרשיים, כאילו מדובר בציטוט מתוך ההחלטה – שעה שמשפט זה כלל אינו מופיע בה" (סעיף 6 סיפא לסיכומי התשובה; ההדגשה במקור). כמו כן, לטענת התובע, האסמכתא האמריקאית העוסקת באיסוף מספרי טלפון, אינה עומדת במינימום של יצירתיות, דבר שאינו רלבנטי למקרה שלפנינו. מכל מקום, טוען התובע כי "עצם העובדה שהנתבעים לא מצאו אסמכתא טובה יותר מאשר החלטה שדנה במקרה כה מובהק של חוסר יצירתיות – מוכיחה שרף המקוריות הנדרש בפסיקה הנו כה נמוך וממילא ברור שיצירות מק"ג הכתר עומדות בו בקלות" (סעיף 7 לסיכומי התשובה).