--- סוף עמוד 123 ---
633. אשר לפרשת קימרון – טוענות באות כוח התובע כי הנתבעים מסתפקים בציון סתום ולפיו "אין הנידון דומה לראיה" או כי "פעולותיו של התובע רחוקות באיכות מעבודתו האישית של פרופ' קימרון", אך אין בכך תשובה לטענות התובע לפיהן יש דמיון לא מבוטל בין פעולתו של פרופ' קימרון, "אשר שיחזר את הטקסט המקורי של המגילות – לבין פעולתו של כהן – אשר שיחזר (ולא 'העתיק' כלשון הנתבעים) את הטקסט המקורי המדויק של הרמב"ן על פי כתבי יד עתיקים, והנגישו לקהל הקוראים" (סעיף 8 סיפא; ההדגשה במקור).
634. טענה נוספת של ב"כ התובע לעניין זה היא כי הנתבעים סותרים עצמם ומודים כי מקראות גדולות הכתר מוגנת בזכות יוצרים (תת פרק ב.2). לשיטת באות כוח התובע, עצם טענת הנתבעים כי האוניברסיטה היא בעלת הזכויות הכלכליות במקראות גדולות הכתר, "מהווה הודאה בקיומן של זכויות יוצרים במק"ג הכתר וממילא גם במקוריות היצירה!" (סעיף 9 רישא; ההדגשה וסימן הקריאה במקור). סתירה נוספת מצאו ב"כ התובע, בסעיף אחר של סיכומי הנתבעים, בו מצוטט דברי פרופ' עמנואל טוב בהם מעשה היצירה הוא מעשה הכרעת הנוסח שהוא אמנות המודרכת על ידי אינטואיציה וניסיון רב (סעיף 9 סיפא).
635. ככל שמדובר בפעולת ההדרה עצמה, מצאו באות כוח התובע סתירה בדברי הנתבעים: תחילה טענו הם כי מדבור בפעולה "טכנית" שאינה מוגנת בזכויות יוצרים, אך בהמשך הם מכנים זאת "עבודה מדעית של קביעת נוסח המקרא, התרגום ופרשנות המקרא", ומוסיפים: "לבה של פעולת הההדרה היא קביעת הנוסח המדויק של הפירוש מבין חלופות הנוסח הקיימות בכתבי היד הנבדקים על פי שיקול דעת מדעי" (סעיף 10 רישא; ההדגשות במקור).
636. דוגמה נוספת הינה עזרי הטקסט, ובכללם סימני הפיסוק. תחילה מנסים הנתבעים לגמד את חשיבותם, אך בהמשך הסיכומים הם מודים כי הצבת סימני פיסוק מצריכה שיפוט מדעי (סעיף 10 סיפא; וראה הציטוטים מסיכומי הנתבעים המובאים שם).
637. באות כוח התובע טוענות כי הדין אינו מכיר ב"מדרג יצירות" או "מדרג יוצרים", וכי מדובר, כלשונן, ב"המצאה מוחלטת של הנתבעים" (הכותרת של תת פרק ב.3).
638. לטענת באות כוח התובע, כאשר הנתבעים משתמשים בביטויים "יש מיש" ו"יש מאין", מטרתם לבלבל ולזרות חול בעיני בית המשפט, שכן המבחן הקבוע בדין להגנת זכות היוצרים הוא "מבחן המקוריות", ולא המבחן של "יש מאין" שלטענת התובע הומצא על ידי הנתבעים (סעיף 11 רישא לסיכומי התשובה של התובע). לדברי עורכות הדין נרדה בן צבי ולנה מור, התובע הוכיח כי דרישת המקוריות מתקיימת וכי בההדרה של פירוש הרמב"ן במפעלי הכתר הושקעה יצירתיות רבה, מעבר לדרישה המינימלית לפי הדין, שכן מדובר במלאכת בחירת כתבי יד (שהיא שלב מכריע ומשפיע על היצירה ותלוי כולו בניתוחו ובשיקוליו של המהדיר), ולאחר מכן בהכרעות נוסח על פי כתבי היד הנבחרים, וכל זאת תוך שילובם של עשרות אלפי עזרי טקסט המהווים יצירה מוחלטת של המהדיר שהיא תוספת המבארת את דברי הפרשן (סעיף 11 מציעתא).