639. לעניין עזרי הטקסט וניסיונם של הנתבעים לגמד אותם ולהציגם כ"הוספת פסיק", טוענות באות כוח התובע כי דבר זה "מעיד פעם נוספת על דרכי ההטעיה של הנתבעים ועל התעלמותם מכל מה שאינו נוח להם. לנתבעים ידוע היטב שעזרי הטקסט הם הרבה מעבר ל'פסיק', והם בוחרים להתעלם במכוון מזיהוי והדגשת דיבורי המתחיל וחלקי הפסוק המצוטטים בפירוש,
--- סוף עמוד 124 ---
מזיהוי וסימון ציטוטים והתייחסויות למפרשים אחרים, למקרא ולספרות חז"ל, מזיהוי ופתיחת ראשי תיבות וקיצורים, מניקוד מילים דו משמעיות, ממחקר חדשני של כהן העוסק בנוסחי המקרא שעמדו בפני הפרשנים ושבא לידי ביטוי בהכנסת העזרים המיוחדים 'בנוסחנו' 'לפנינו', בזיהוי תוספות פירוש וסימונם השיטתי המבדיל בין תוספות המפרש עצמו לתוספות אחרות, ועוד. במסמכים שונים שהגיש התובע, אשר הנתבעים מתעלמים מהם שוב ושוב, הומחשו היטב מקוריותם של עזרי הטקסט במהדורת הכתר מבחינת היקף וטיב, בהשוואה למהדורות מצויות כולל מהדורת שעוועל..." (סעיף 11 סיפא לסיכומי התשובה של התובע). בהקשר זה מצוטטים דברי הרב ד"ר ברנדס, העומד בראש נתבעת 1, כי "פיסוק הוא פעולת הכרעה פרשנית בכל טקסט". ובעקבותיו, כותבות ב"כ התובע: "הרי ברור כשמש, כי שפה מילולית כוללת ביטויים ומקטעים רבים שיכולים להשתמע לשתי פנים ומתבקשת הכרעה פרשנית (כגון הביטוי הידוע: 'פרת דודתי השמנה'...)" (סעיף 12 לסיכומי התשובה). הדגמה נוספת של חשיבות הפיסוק מובאת בסעיף 13 לסיכומים הנ"ל.
640. באות כוח התובע מתייחסות לטענות באי כוח הנתבעים בנושא זה, וכותבות כדלקמן (סעיף 14; הקו וההדגשות במקור): "בהמשך למניפולציה אודות עזרי הטקסט פנו הנתבעים גם לנשק ההפחדה בדבר 'חורבנו הצפוי' של עולם המחקר המדעי אם יינתנו זכויות יוצרים בגין 'מיקום פסיק' וקוראים בקול גדול היעלה על הדעת? אנה אנו באים? מדובר בדמגוגיה זולה. כל חוקר יכול לפעול לפי מיטב שיקולו המקצועי העצמאי ולמקם כל פסיק היכן שימצא לנכון. ואולם, אם בוחר חוקר להעתיק עזרי טקסט ובכללם סימני פיסוק שחוקר אחר מיקם לפי שיקוליו – אין לו רשות לשנות את מיקומם או להוסיף עליהם ללא רשות בעל הזכויות המוסריות שכן שינוי זה הוא סילוף היצירה. זהו המצב החוקי ואין בו כדי להפחיד אף חוקר הגון".
641. התובע אינו מקבל את המדרג של ב"כ הנתבעים בין מחבר, מהדיר, או עורך. לשיטתן של באות כוח התובע, "כל מי שיצר יצירה החוסה תחת הגנת זכויות יוצרים הוא 'יוצר' ואין יוצר אחד עדיף על משנהו". מאחר ולשיטתן הוכח כי מקראות גדולות הכתר מוגנת בזכויות יוצרים, הרי כהן הוא היוצר. בהקשר זה מציינות באות כוח התובע כי הנתבעים לא הביאו כל אסמכתא לתיזה שהעלו בדבר אבחנה בין יוצר ליוצר ויש לדחותה מכל וכל (סעיף 15).