41. כותרת סעיף 23 לכתב התביעה היא: "שימוש ללא אישור בתקליטור הכתר ובמהדורת הכתר המעודכנת". נטען באותו סעיף כי הנתבעים ידעו היטב שאין להם רשות לעשות שימוש בתקליטור הכתר ובמהדורת הכתר המעודכנת, לא רק מידיעתם האישית אלא גם נוכח הגבלות השימוש המפורשות, המופיעות בהסכם הרישיון של התקליטור בגרסה המקוונת; הנתבעים ביצעו את ההפרות האמורות על אף האזהרה המופיעה בתקליטור, שבה נאמר כי "לחיצה על אישור מעידה גם כי הנך מודע בעת ההעתקה להגבלות השימוש בחומר המועתק, שקיבלת על עצמך בהסכם ההרשאה"; ומכאן, כנטען בכתב התביעה, כי כאשר הנתבעים העתיקו את נוסח הרמב"ן מתקליטור הכתר "התנוססה הודעה זו לעיניהם מאות פעמים, ואף על פי כן המשיכו בהעתקה האסורה במזיד וביודעין" (סעיף 23 סיפא; הקו במקור; וראה גם: נספחים יא-יב לכתב התביעה).
42. כתב התביעה מציין כי הנתבעים עשו כל זאת, ללא קבלת אישור מפרופ' כהן, למרות נגישותם למפעל הכתר, ועל אף היותו של פרופ' עופר מועסק במפעל הכתר תחת פרופ' כהן, במקביל לחיבור הספר במשך ארבע שנים (סעיף 24 לכתב התביעה).
--- סוף עמוד 14 ---
43. כתב התביעה מייחס לנתבעים "הטעיית הציבור לגבי השימוש שנעשה בתקליטור הכתר במהדורת הכתר המעודכנת" (סעיף 25 לכתב התביעה).
44. כמו כן, נטען בכתב ההגנה, כי הספר שנכתב על ידי הנתבעים כולל "אי מתן קרדיט לפרופ' כהן", כמי שהגה, ערך מדעית, וההדיר את מקראות גדולות הכתר, ובוודאי שלא בהיקף ובמידה הראויים על פי דין, הוכח הקרדיט הבולט שנתנו הנתבעים לעורכים ולמהדרים של מהדורות פירוש אחרות הנזכרות בספר (סעיף 26 לכתב התביעה).
45. בהקשר זה של פגיעה בקרדיט של פרופ' כהן, נטען כי העלמת שמו מקבלת ביטוי חריף ברשימה הביבליוגרפית ובמפתח החוקרים (סעיף 27 לכתב התביעה).
46. בנוסף, נטען בכתב התביעה, בפרק ח, כי הנתבעים עשו שימוש אסור במקראות גדולות הכתר גם באתר מכללת הרצוג, שכן הנתבעים פירסמו בנוסף לספר, גם חומרים שונים באתר מכללת הרצוג בדפי אינטרנט הקוראים "אתר מלווה לספר וקוצבי עזר", בהם מיוצגת השוואה מפורטת בין נוסח תקליטור הכתר (שהועתק אל הקבצים הללו) לבין נוסח המופיע במספר כתבי יד עתיקים של פירוש הרמב"ן, שנבחרו על ידי המחברים הנתבעים, כ"קבוצת ביקורת" לצורך קביעת נוסח הספר (סעיף 28).
47. השימושים האסורים הנטענים בכתב התביעה, בפרק ח הנ"ל, מפורטים, ואתייחס לכל אחד בפסקה נפרדת.