660. את טענת הנתבעים לפיה, "אין סטנדרטים אחידים ושיטתיות במתן קרדיט בתחום מדעי היהדות", מתארות באות כוח התובע כטענה אשר "נועדה שוב ליצור בלבול ומסך עשן על מנת להסיט את הדיון מהשאלה האמיתית העומדת לדיון". שאלה זו, והתשובה לה, מוגדרות על ידי באות כוח התובע במילים אלה: "האם האזכור המזערי של התובע ביחס לשימוש עצום ההיקף שעשו הנתבעים ביצירתו, ששימשה בסיס לספר המפר – הנו קרדיט 'בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין'. ברי כי התשובה לכך שלילית" (סעיף 35 רישא; הקו במקור).
661. לשיטת התובע, גם אם אין קריטריון אחד מחייב לעניין מתן הקרדיט, "אין משמעותו הפקרות". מוסבר בהמשך, כי יש לפעול על פי כללים והנחיות ברורות של מתן קרדיט בפרסומים, ואף מוזכר מסמך שהוכן על ידי האוניברסיטה העברית שבו נאמר כי "העיקרון המשותף לכל השיטות הוא עקרון חובת העקביות ברישום". אולם, טענת התובע היא כי בחיבור מדעי ספציפי יש לבחור שיטה מסוימת ולנהוג על פיה. ואילו מה שארע במקרה הוא זה: "גם הנתבעים בספרם נהגו כך למעט בכל הנוגע לכהן ומקראות גדולות הכתר כמו שהראינו במהלך המשפט ובס' 76-96 בסיכומי התובע. שעה שבחרו הנתבעים שיטה זו או אחרת למתן קרדיט – היה עליהם לדבוק בה ולהחילה גם בכל הנוגע ליצירתו של התובע, והעובדה שלא עשו כן ונהגו דין שונה ביחס לפרופ' כהן – מוכיחה את חוסר תום ליבם ושוללת קיומו של 'קרדיט ראוי בנסיבות העניין'" (סעיף 35 סיפא; ההדגשה במקור).
662. בהתייחסותן לחוות הדעת של פרופ' אביעד הכהן ולפרופ' בר אשר, חוזרות באות כוח התובע על הפגמים בחוות דעת אלה ובמיוחד בכך שפרופ' בר אשר, שלשיטתן "התיימר להיות מומחה", לא קרא באופן רציני את כתבי הטענות ולא הכיר את המונחים המרכזיים שנכללו בו ולכן לא ניתן
--- סוף עמוד 130 ---
לכתוב חוות דעת רצינית במסגרת התביעה מבלי להכיר את העניינים והמונחים העומדים בבסיסה (סעיף 36 רישא).
663. בנושא זה, מעלות באות כוח התובע את הטענה המשפטית הבאה (סעיף 36 סיפא; הקו במקור):
"מכל מקום, וזאת יש להדגיש – השאלה מהם 'ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין', היא שאלה משפטית שההכרעה בה נתונה לבית המשפט הנכבד ואיננה עניין למומחיות, כך שבכל מקרה 'מסקנות' עדי הנתבעים שהובאו כ'מומחים' בעניין – אין רלוונטיות באותו אופן שבו לא היו מזמנים פרופ' לדיני חברות כדי לתת חוות דעת מומחה על השאלה האם הופרה חובת אמונים על ידי נושא משרה".