669. לא נתקררה דעתן של באות כוח התובע, עד שהתייחסו לטענות הנתבעים בעניין זה, במילים חריפות אלה (סעיף 43 לסיכומי התשובה):
"לא זו אף זו – אחד מסימניו של השקר הוא השימוש בהסברים שונים וסותרים לאותה עובדה. אם הסיבה להחלטתם של הנתבעים להשמיט את ההפניה הביבליוגרפית לכתר הייתה מפאת 'פרסומו הרב' מדוע בחקירתו עופר נתן הסברים אחרים, אותם כללו הנתבעים בס' 126 לסיכומיהם, לפיהם הסיבה נעוצה בכך שאין להם אפשרות ליתן הפניה למספר עמוד שכן בתקליטור אין ציון למספר עמוד, וכן שלפעמים הם מתייחסים למהדורה בכללותה...".
670. בהמשך, מביאות באות כוח התובע כמה דוגמאות שבהם היה ראוי להזכיר את שמו של כהן. כך, למשל, בעמ' 87 בספר שבו מוזכרים שלושה חוקרים העוסקים בפירוש הרמב"ן ובבחינת כתב יד מינכן (שטיינשניידר, כהנא וסבתו), אך כאשר התייחסו למפעל מקראות גדולות הכתר, לא מוזכר שמו של כהן על אף שמדובר בהחלטה אישית שלו להעמיד כנוסח יסוד של פירוש הרמב"ן את כתב יד מינכן של שני חלקיו. כך גם בעמ' 470, כאשר מוזכרים כתבי יד שנבדקו במפעל הכתר, היה מן הראוי להפנות להקדמה של פרופ' כהן לספר בראשית, ועל כך כותבות באות כוח התובע "אבל הנתבעים נמנעים מכך, ומצפים מהקורא לסמוך על מידע שנמסר ללא מקור כלשהו, ובלבד שלא ייחשף בצורה מקובלת למהדורת הכתר ולפרופ' כהן כמהדירה ועורכה המדעי וכעומד בראש מפעל הכתר" (סעיף 44 סיפא).
671. לעניין אי הכללת שמו של התובע במפתח החוקרים של הספר, מסבירות באות כוח התובע כי הנתבעים מציגים טענה זו "באופן מסולף כאילו 'תלונתו' של כהן היא שלא כיבדו אותו בהכנסת שמו למפתח החוקרים. זאת, שעה שטענתו של כהן בעניין זה – כפי שהיא מוסברת בס' 87 לסיכומיו – היא שאי הופעת שמו במפתח החוקרים מעיד על כך ששמו לא מופיע בשום מקום בגוף הטקסט או בהערות השוליים שבספר המפר" (סעיף 45 סיפא).
672. וכך מסתיים פרק זה של תשובת התובע בעניין מתן הקרדיט (סעיף 46):
--- סוף עמוד 132 ---
"לגבי התייחסותם של הנתבעים להשמטת ההקדשה 'מנחת ידידות והוקרה למנחם כהן' בס' 129-134 לסיכומיהם – גם כאן הנתבעים מסלפים את טענתו של התובע בניסיון להציגו כרודף כבוד אובססיבי. לו היו הנתבעים נוהגים בשיטה אחידה לגבי ספרי הקדשה – לא הייתה לתובע כל טענה, מה גם שהוא עצמו נוקט בשיטה בה לא מוזכרות הקדשות. טענת התובע מופנית כלפי הסטנדרט הכפול שמפעילים הנתבעים, כאשר בחמישה ספרים מוזכרת הקדשה (כשאחד מהם הוא כרך אחר בעיוני מקרא ופרשנות המוקדש לפרופ' טוויטו), ואילו רק בספר שמוקדש לתובע – ההקדשה הושמטה...".