690. כנגד טענת הנתבעים, כאילו טענת התובע בדבר הסוואת העתקה באמצעות מנגנון מתוחכם היא טענה "חדשה", אשר "לא בא זכרה בכתבי בי-דין", תשובת ב"כ התובע היא כי טענה זו, "לוקה, במקרה הטוב, בחוסר הבנת הכתוב בכתבי בי דין מטעם התובע. ראשית, בניגוד לנטען בס' 186
--- סוף עמוד 136 ---
המדבר על 'תקליטור הכתר', יש להדגיש כי טענת התובע להעתקת טקסט הכתר באמצעות מנגנון מתוחכם מתייחסת, כאמור, לטקסט הכתר המעודכן. שנית, טענה זו של העתקת טקסט ה'כתר' המעודכן הועלתה ע"י התובע מתחילת הדרך. בכתב התביעה (ס' 20-22) ובכתב התשובה (ס' 44-49) מבוססת טענה זו על התאמה גבוהה במיוחד של 97% בין טקסט ה'כתר' המעודכן ובין הטקסט שהתקינו הנתבעים, אשר נבדקה מדגמית והומחשה באופן ברור בנספח י' לכתב התביעה, וכן על הודאת הנתבעים בעמ' 10 של הספר המפר: 'נוסח הפנים שקבענו בספרנו יסודו במקראות גדולות הכתר' (יוער, כי פרשנות הנתבעים בס' 182 לסיכומיהם את דברי כתב התשובה על משפט זה מסולפת כהרגלה. כתב התשובה אינו מדבר על קיומה של 'הפנייה ביבליוגרפית' מעמ' 10 לקיצור ביבליוגרפי, אלא רק עומד על כוונת הנתבעים בנקיטת הביטוי 'מקראות גדולות הכתר' כמכוונת למהדורת הכתר המודפסת ולא לתקליטור ה'כתר'). לאחר שגולתה טבלת בחירת כתבי היד של הנתבעים בשלב גילוי מסמכים, הוכח באופן סופי כי ההתאמה הגבוהה בין הטקסטים היא אכן תוצאה של העתקת טקסט ה'כתר' המעודכן. מסקנה זו מופיעה כבר בתצהיר התובע (ס' 50, 47-48), התבססה בחקירות הנתבעים, וסוכמה בסיכומי התובע (ס' 53-61)".
691. טענת התובע היא כי הנתבעים לא סיפקו כל מענה ענייני לתיאור מנגנון ההעתקה של טקסט הכתר המעודכן, אשר לדברי ב"כ התובע, התבצע בשני שלבים: "וידוא בשלב בחירת כתבי היד בקטע מדגמי שרוב כתבי היד הנבחרים יתנו תוצאה קרובה מאד לטקסט ה'כתר' המעודכן, וביצוע בפועל של ההעתקה בשלב התקנת הטקסט בהכרעת גרסאות אוטומטית על פי רוב כתבי היד הנבחרים. די בהעדר המענה כדי לקבל במלואן את טענות התובע" (סעיף 65 סיפא לסיכומי התשובה של התובע; הקו וההדגשות במקור).
692. בהמשך, מסבירות ב"כ התובע את טענותיהן לעניין ההעתקה המכוונת של הנתבעים בספרם ממקראות גדולות הכתר, באופן הבא (סעיף 66; הקווים וההדגשות במקור):
"הנתבעים טוענים בס' 187 כי טענת ההעתקה באמצעות מנגנון מתוחכם 'מוכחשת והוכחשה' על ידי הנתבעים בחקירתם. מעבר לסתירה הפנימית שבין טענת הנתבעים כי מדובר בטענה חדשה לבין טענתם כי הכחישו את אותה טענה 'חדשה בחקירותיהם... יודגש כי גם בטענה זו אין אמת. שהרי לגבי שלב בחירת כתבי היד אישר עופר בעדותו כי ניתן משקל לטקסט ה'כתר' המעודכן בבחירת כתבי היד ובכלל וכתב יד מינכן בפרט (כאמור בס' 57, 54 לסיכומי התובע), ולגבי שלב התקנת הטקסט כותבים הנתבעים במפורש בספרם: 'נוסח הפנים שקבענו בספרנו יסודו במקראות גדולות הכתר ואת הנוסח הזה שינינו במקום הצורך והתאמנו לגרסת רוב כתבי היד'. משפט זה מהווה הודאה בכך שנוסח הפנים בספר מיוסד על נוסח הכתר, הווה אומר צמוד לו באופן שיטתי, דהיינו מועתק, ובוודאי שיש כאן הודאה מפורשת בשיטת הכרעה אוטומטית על פי רוב כתבי יד. הודאה זו היא דוגמא מובהקת לדרך ההתנסחות הפתלתלה של הנתבעים, שמייצרת מצג שווא לקורא – אשר אינו חשוף לטבלת בחירת כתבי היד ואינו מודע לכך שגרסת רוב כתבי היד של הנתבעים נועדה להיצמד באופן שיטתי לטקסט הכתר המעודכן – כאילו גרסת רוב כתבי היד של הנתבעים משקפת עבודת ההדרה עצמאית ובלתי תלויה בטקסט הכתר המעדכן, ונועדה לשפר את גרסת הכתר – וכמובן שלא היא".