--- סוף עמוד 137 ---
693. לטענת ב"כ התובע הראיה הסותרת היחידה שהביאו הנתבעים בהודעתם בעמ' 10 בספר, ואשר לא הובאה במהלך העדויות, אלא "לראשונה בסיכומיהם, בניגוד לסדר הדין", הוא מקרה יחיד (מתוך עשרות אלפים), שבו, לדברי ב"כ התובע, לא הכריעו הנתבעים לפי רוב כתבי היד. הטענה הדיונית של התובע היא כי יש למחוק את המקרה הזה, שכן הובא לראשונה בסיכומים, מבלי שניתנה לתובע אפשרות לחקור את הנתבעים אודותיו, ולהביא ראיות לסתור. בכל מקרה, בהמשך מסבירות ב"כ התובע כי מקרה זה פועל דווקא לחיזוק הוכחותיו של התובע לעניין ההעתקה, מוסבר בהרחבה בסיפא של סעיף 67 לסיכומי התשובה של התובע.
694. כנגד טענת הנתבעים כי הושקעו אלפי שעות עבודה שלהם ושל עוזריהם ביצירת נוסח פירוש הרמב"ם, וכי לשיטתם הם לא העתיקו בו אוטומטי את טקסט הכתר, עונות ב"כ התובע כי טענה זו אינה רלוונטית, "שהרי השקעת זמן איננה יצירתיות ואיננה תחליף ליצירתיות גם לפי הפסיקה שהובא על ידי הנתבעים" (סעיף 68 רישא).
695. יתרה מכך, לשיטת ב"כ התובע, ההשקעה הזאת של הנתבעים באלפי שעות עבודה שלהם ושל עוזריהם נצרכה "נוכח היקפה הרב של העבודה הנדרשת לשם העתקה מהכתר וההכרעה האוטומטית (בחירת כתבי היד והתאמה לכתר, העלאת הטקסט של כתבי היד בכל אחד מתיקי הפירוש ורישום הכרעות על פי גרסת הרוב)" (סעיף 68 מציעתא).
696. ב"כ התובע מדגישות כי התובע אינו מבטל את העבודה העצמאית שהקדישו הנתבעים בתחום איתור התוספות, ובמסגרת מאמציהם למצוא כתבי יד שיוכלו לתת ייצוג למהדורה קמא ומהדורה בתרא של תוספות הרמב"ן, על פי שיטתם של הנתבעים (סעיף 68 סיפא).
697. וכך מסיימות ב"כ התובע את טיעוניהן בפרק זה (סעיף 69; הקו במקור):
"האמור אף מוכיח כי טענת הנתבעים עליה חזרו שוב ושוב במהלך המשפט, ולא הרפו ממנה גם בסיכומיהם... לפיה הנתבעים השתמשו בנוסח תקליטור כתר כנוסח 'בסיס' המשמש 'לצורך טכני' – קורסת. לא רק שטענה זו בטלה ומבוטלת לגבי שלב בחירת כתבי היד, אלא שאפילו לא ניתן לקבל אותה ביחס לשלב התקנת הטקסט, שבו כבר אין לכאורה נחיצות לטקסט התקליטור, אלא לצורך העלאה טכנית של טקסט כתבי היד לטבלאות התקנת הנוסח (באמצעות 'העתק-הדבק' של טקסט התקליטור לכל עמודה ושינויו בהתאם לנוסח כתבי היד). יש להידרש לשאלה, מדוע בכל זאת מופיע טקסט התקליטור בעמודה הימנית בטבלאות, והמסקנה המתבקשת היא שהנתבעים השתמשו בטקסט התקליטור על מנת לוודא שאכן מנגנון ההעתקה עובד (בעיקר במקומות שטקסט התקליטור היה מעודכן באופן סופי). זאת ועוד, מן הטבלאות ניכר כי השתמשו בטקסט התקליטור לפתיחת ראשי תיבות וקיצורים שהופיעו בכתבי היד (עזר טקסט מרכזי שהועתק מהכתר ולא דווח על העתקתו בעמוד 10 לספר). מכל מקום, בניגוד לנטען בסעיף 203 לסיכומי הנתבעים, לא הייתה לנתבעים כל סיבה להציג את העמודה הימנית לעיון הקוראים, אלא לצורך מצג השווא המתואר בסעיפים 125-126 לסיכומי התובע, שכל תכליתו לפגוע במוניטין של מהודרת הכתר".