--- סוף עמוד 164 ---
לעצמו ומשלם כל מה שבידו שנ' [=שנאמר; משלי, פרק ו, פסוק לא]: 'וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן'. אין 'שבעתיים' אלא דברי תורה שנאמר [ספר תהילים, פרק יב, פסוק ז]: 'אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם'".
[ראיתי לנכון להזכיר, כי הפסוק 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב' הובא על ידי כאחד הנימוקים להקלה בעונש של שודד שעשה כן לצורך מימון רכישת מטרנה לילדתו התינוקת הרעבה; ראה: ת"פ 55254-12-13 מדינת ישראל נ' איסמאעיל קצאץ (2004); לאחר דיון במניעים והסיבות לשוד (שם, פסקה 67 ואילך), ולאחר שהסברתי כי על פי סעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לנהוג על פי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (פסקה 70), הבאתי מספר פסוקים העוסקים במניע של הגנב (פסקה 71 ואילך), והפסוק הנ"ל צוטט בפסקה 74, ופורש, שם].
836. על תוספתא זו כותב פרופ' רקובר את הדברים הבאים (שם, עמ' 68-69): "פירושה של תוספתא זו אינו נקי מספקות. יש שרצו לומר, שמדובר כאן באדם המתגנב מאחרי חברו להקשיב לדברי תורתו. אולם אחרים – המסתמכים על מקבילה לדברי התוספתא – מבקשים לומר, שאין מדובר כאן כלל בהקשבה בדרך גניבה, אלא במי שמתחמק מחברו כדי ללכת ללמוד תורה, שזה לשון המכילתא, [משפטים, פרשה יג, עמ' 295, במהדורת האראוויטץ-רבין; מובא, שם, בהערה 5]: 'אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא 'גנב' – הרי זה זכה לעצמו...' [וראה המקורות הנוספים המובאים על ידי רקובר, שם, בהערה 6]. ואם נפרש את התוספתא במי שמתחמק מחברו – אין כל שייכות לתוספתא זו לענייננו. אמנם, כפי שנראה, ניסו במרוצת הדורות להסיק מסקנות אחדות מתוספתא זו; יש מהן שנתקבלו, ויש מהן שנדחו מחוסר יסוד".
837. הרב הרצוג, בספרו הנ"ל (עמ' 199) מתייחס לתוספתא זו, במילים אלה: "מקור תנאי המופיע בתוספתא בבא קמא מדבר מתוך סובלנות משועשעת על אדם השומע הרצאה ממומחה, ולאחר מכן מעביר לאחרים דברים אלו כדבריו-הוא; עליו חלה האמירה ממשלי ו: 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם' בסופו של דבר, הוא ייצר ידע בעצמו וישלם על גניבותיו".
יד.4 שו"ת הרי"ף
838. אחד מהמקורות החשובים, המוזכר בספרות הרבנית העוסקת בזכויות יוצרים, עד דורנו זה, הוא תשובת הרי"ף, רבי יצחק אלפסי (אלג'יר, 1013 – ספרד, 1103), מסיים תקופת הגאונים ופותח תקופת הראשונים. תשובה זו מצויה בכמה גרסאות (ראה: רקובר, עמ' 69 ואילך, וההפניה לעניין הגרסאות בהערה 8, שם). וזה הנוסח המופיע בשו"ת הרי"ף (מהדורת לייטער) סימן קלג: