848. נושא כלים אחר, ר' שבתאי בר' מאיר כהן (ליטא, 1621-1662), בספרו ש"ך, חושן משפט, סימן רצב, ס"ק לה, כותב כדלקמן:
"כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו. עיין בסמ"ע ס"ק מ"ה מיהו מור"ם ז"ל כו' ובע"ש [=ובעיר שושן] ערבב הדברים כו'.
לפע"ד [=לפי עניות דעתי] יפה כוון הע"ש, וכוון לדעת מור"ם רבו, דודאי זה דוחק שיסבור מור"ם דלא כהמרדכי, בלא טעם, ובפרט שהביאו בד"מ בסתם. אבל, כשתדקדק במרדכי תרא' שכולם לדבר אחד נתכוונו. וז"ל שם: 'המפקיד ס"ת אצל חבירו גולל כל י"ב חדש ולא יקרא בו לכתחלה. פירש רב יודא גאון: כשם שאסור לקרות בו, כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות אחת, שלא ברשות, דמרע לי'
--- סוף עמוד 168 ---
לפקדון. וה"מ [=והני מילי = ודברים אלה חלים על] בבור וע"ה [=ועם הארץ]; אבל חבר ות"ח [=ותלמיד חכם] – מותר לקרות בו ומותר להעתיק ממנו, ואפילו לכתחלה, שלא ברשות, והוא שאין לו כיוצא בו, לפי שכשהפקידו אצלו, יודע היה שהנפקד חבר וילמוד בו, ואדעתא דהכין הפקיד אצלו. כמו מפקיד מעות אצל שולחני, דכשהן מותרין, משתמש בהן. ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי, על הדין קרא: 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב', שאין לבזות מי שגונב ד"ת [=דברי תורה] והעתיקן. עכ"ל [=עד כאן לשונו]. (וכה"ג [=וכי האי גוונא = ואותו רעיון עצמו] מצאתי בתוספתא פ"ז דב"ק [=דבבא קמא]: המתגנב מאח' חבר והולך ושונה פרקו, ואע"פ שנקרא גנב – זוכה לעצמו, שנאמר: 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב', סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה הרבים, וזוכה לעצמו, ומשלם על כל מה שבידו, שנא': 'וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן'. אין 'שבעתיים' אלא דברי תורה שנאמר [ספר תהילים, פרק יב, פסוק ז]: 'אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם'. עכ"ל [=עד כאן לשון] התוספתא.
ולדעת הסמ"ע, צריך לומר האי ושמא הטעם כו', טעמא אחרינא הוא [=טעם אחר הוא]. וזה דוחק, דהל"ל [=שהיה לו לומר]: 'או שמא הטעם' כו'. ועוד, דאם כן לטעם הראשון, אמאי [=למה] יהא מותר להעתיק ממנו; וכי עולה על הדעת, דאדעתא דהכי הפקידו אצלו, שיעתיק ממנו?! ועוד, דאם כן הוה ליה למימר נמי בטעם הראשון, דאדעתא דהכי הפקידו אצלו, שילמוד בו ושיעתיקו, ולמה לא כתב רק, 'שילמוד בו'. ועוד, דכיון דכבר כתב טעם לדבר, לאיזה צורך כתב טעם אחר בל' [=בלשון]: 'ושמא' כו'.