אלא, ודאי כך הוא המשך דברי המרדכי: המפקיד ספר תורה כו', ולא יקרא בו לכתחילה, והטעם שמקלקלו בקריאתו. ואם הוא חבר ותלמיד חכם – מותר לקרות ולהעתיק ממנו שלא ברשות, ואע"ג [ואף על גב] שמקלקלו, לפי שכשהפקידו אצלו היה יודע שהוא חבר, וילמוד בו. והשתא קשיא ליה: נהי דטעמא דאדעתא דהכי הפקידו אצלו, מהני דמותר ללמוד ממנו, אע"פ שמקלקלו, מכ"מ אמאי [מכל מקום למה] מותר להעתיק ממנו?! הא ודאי אדעתא דהכי לא הפקידו אצלו, שיעתיק ממנו. לכך קאמר: 'ושמא הטעם משום דאי' במדרש כו'. אלמא [מכאן ניתן להסיק] שמותר לגנוב ד"ת [-דברי תורה] ולהעתיקן א"כ אפילו קפיד, בודאי מותר להעתיקן, ואע"ג שמקלקלן במה שמעתיק, מכ"מ אדעתא דהכי הפקיד אצלו שילמוד בו, ואינו מקפיד על הקלקול. א"כ תרווייהו צריכי [אם כן, את שני הדברים צריכים]: טעם דאדעתא דהכי הפקידו אצלו, צריך, דמותר להשתמש בו, אע"פ שמקלקלו קצת. וטעם דלא יבוזו לגנב, צריך, דאף ע"ג דמסתמא מקפיד בהכי – מותר. וזה דעת מור"ם, שמתחלה כתב שמותר לקרות ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו, כלומר: שמטעם זה מותר לקרות ולהעתיק, אע"פ שמקלקלו. ואח"כ כתב, שיכולים ב"ד לכוף להשאיל ספריו. ובכלל זה, ג"כ [=גם כן] שמותר להעתיק, אפילו חבירו מקפיד על ההעתקה, מטעם ד'לא יבוזו לגנב'. וכמ"ש [=וכמו שכתב] העיר שושן. וכן נ"ל [=נראה לי] עיקר. ודוק".
--- סוף עמוד 169 ---
849. הרב בצרי בפסק דינו, לאחר שהביא את דברי הסמ"ע והש"ך (שצוטטו בשתי הפסקאות הקודמות), כותב את הדברים הבאים (תחומין, שם, עמ' 172-173):
"נמצא שיש מחלוקת בין הסמ"ע והש"ך אם אינו מקפיד על הקריאה, אבל מקפיד על ההעתקה. דלהסמ"ע כל שמקפיד על העתקה – אסור, ולש"ך כיון שאינו מקפיד על הקריאה – מותר להעתיק אף שמקפיד על ההעתקה. ולשני הפירושים אם מקפיד גם על הקריאה – אסור לקרוא ואסור להעתיק.
ולפי זה יתישבו דברי הרי"ף גם לסמ"ע וגם לש"ך. לסמ"ע י"ל [יש לומר] שהמדרש זה רק בדרך אפשר ולא להלכה. ולש"ך י"ל שההקפדה היא רק על ההעתקה, אבל אם מקפיד גם על הקריאה – אסור גם להעתיק. א"כ בתשובת הרי"ף שגנב ולא היה הנפקד תלמיד חכם, אפשר שהבעלים מקפידים גם על הקריאה, ובזה לכל הדעות אסור להעתיק. וא"כ אין קושיא מהמדרש על תשובת הרי"ף ז"ל.
לפי זה אפשר ליישב ג"כ בפשטות סתירת דברי הרי"ף מהתוספתא הנ"ל, שיש לומר שכיון שגנב ספר והוא מקפיד עליו הרי הוא מקלקל את הספר ואסור להעתיק לכל הדעות. אבל המתגנב ושומע דברי תורה יכול לפרסם לאחרים. שהרי אינו מקלקל דבר ששייך לחברו.