מעתה נמצא שדבר זה אם מותר להעתיק כתב יד כשאינו מקלקל אותו, והבעלים מקפידים על העתקתו, תלוי במחלוקת בין הסמ"ע שלדעתו כל שמקפיד אסור, ובין הש"ך שסובר שכל שאינו מקלקל או שמחל על הקלקול שמותר, ומסתמך על מדרש משלי. אמנם בדעת הסמ"ע אפשר היה לאמר שמודה לש"ך באופן שאינו מקפיד בקריאה אך מקפיד על ההעתקה, שהרי אין הסמ"ע מדבר במפורש על מקרה כזה, אך יש לומר שעל כל פנים אף בזה חולק שכיון שמקפיד על העתקה די בזה לאסור העתקה אף שאינו מקפיד על קריאה וקלקול".
יד.6 האם יש "היתר" לגנוב דברי תורה?
850. תחת הכותרת "על ה'היתר' לגנוב דברי תורה", כותב פרופ' נחום רקובר, בספרו הנ"ל, את הדברים הבאים (עמ' 72-74):
"בדורות האחרונים היו שביקשו להסתמך על דרשת 'לא יבוזו לגנב כי יגנוב' וכו' ולהורות שכאשר המדובר הוא בדברי תורה, מותר לגנבם בלי לומר אותם בשם אומרם. אלא שנדחו דעות אלו בשתי ידיים.
ר' שמואל לנדא, בנו של על 'נודע ביהודה', התוקף בלשון חריפה את 'הקוף שרוצה להידמות לאדם', נזקק לראיה מדרשת הפסוק 'לא יבוזו לגנב' וכו', והוא מזהיר [אהבת ציון, דרוש תשיעי; חלק ראשון של הדברים הובאו לעיל בפסקה 828]: 'ואל תטעו במה שאמרו חז"ל 'לא יבוזו לגנב כי יגנוב', שמותר להעתיק אפילו בלא רצון אדם; חלילה לכם לחשוב שמותר להתלבש בטלית שאינו שלו, לומר דבר ששמע מאחרים בשמו, חלילה חלילה. אלא הפירוש הוא, שמותר להעתיק כדי ללמוד ולידע הדברים, אבל החיוב הוא לאומרו בשם אומרו'.
--- סוף עמוד 170 ---
כנגד ההוראה שמותר לגנוב דברי תורה ולאמרם בשם עצמו – אגב הסתמכות, כביכול, על המקור הנ"ל – יצא חוצץ אף ר' שלמה קלוגר [קומרוב, פולין, 1785 – ברודי, אוקראינה, 1869] ב'קונטרס הוראות', שבסוף ספר 'שבעה עינים' מובאות הוראות מרב אחד – הוא ר' אליעזר לנדא, בעל 'יד המלך' על הרמב"ם – ש'יצא לידון שלא כתורה', וכנגד הוראותיו מובאים פסקיו של ר"ש קלוגר. אחת מהוראותיו של אותו רב היא: 'את זו דרש הרב לפני מיודעיו ומכיריו בביתו, שמותר לגנוב דרשה ולהתכסות בטלית שאינו שלו. והראה מקום לזה בדברי הש"ך סימן רצב ס"ק לה, שמפלפל שם בדברי הסמ"ע והע"ש [= והעיר שושן], [דברי הסמ"ע במלואם צוטטו בפסקה 845 לעיל] ובסוף דבריו כתב, וז"ל [=וזה לשונו]: משום דאיתא במדרש כו', אלמא שמותר לגנוב ד"ת כו', עוד מטעם ד'אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלאות את נפשו כי ירעב' כו'. וע"ז [=ועל זה] סמך הרב שמותר לו לאדם לגנוב דרשה ולאומרה בשמו'. ועל כך אומר ר"ש קלוגר: 'דין אמת אין לסמוך על דבריו, ולא יעשה כן איש ישר הולך; ומשענתו משענת קנה רצוץ, דשם מיירי, שמותר לגנוב ד"ת ולהעתיקן כדי ללמוד בהם, אבל לא לאומרם בשמו, עי"ש... וח"ו לתלות בוקי סריקי באבות העולם. וזה בכלל 'המגלה פנים בתורה שלא כהלכה'... ובא וראה כמה נזהרו חז"ל שם לעשות מזה מימרא והוכחה לדינא, בעו"ה [=ובעוונותינו הרבים] בזה"ז [=בזמן הזה] עושין להיפוך ומתלבשים בטלית שאינו שלהם, ומנפשם יקיימו דרשות הרב הנ"ל, ובגלל זה כבוד התורה נסוג אחור. כי כל הרוצה ליטול יבא ויטול, ואף אם אין בידו מאומה בלי דעת ומזמה, גאון וגובה ילבש ועטרת חכמים על ראשו יחבש'.