852. הדיין הרב עזרא בצרי מתייחס לפירושו של הגר"א בפסק דינו, תחת הכותרת "העתקה לשם קיום מצוות תלמוד תורה", וכותב את הדברים הבאים (תחומין, שם, בעמ' 173):
"ומדברי הגר"א באות מו שם נראה ישוב אחר, דאיהו אזיל בשיטת הסמ"ע, שכל שמקפיד – אסור. ואת המדרש ואת התוספתא פירש, כגון: במקום ביטול תורה, שאז בכל עניין מותר, וכמ"ש הרמ"א שם משם תשו' הרא"ש, שבמקום ביטול תורה כשאין ספרים נמצאים יכולים בית דין לכוף אדם להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים. א"כ המדרש והתוספתא ניתנו ללמדנו שיש רשות לבית דין במקרים מסוימים להכריח בעל ספרים שישאיל ספריו ללימוד תורה.
ולפי זה המדרש והתוספתא נותנים כח רק לבית דין שהם יכולים להפקיר ממון בני אדם, והם בשביל תקנת תלמוד תורה כופים אותו למסור ללמוד, ומשום שאין סיבה שיקנסוהו בממונו, על כן, צריכים לשלם מה שיתקבלו הספרים.
ולפי פירושו של הגאון ר' דוד פרדו ז"ל בחסדי דוד על התוספתא הנ"ל אין קושיא להרי"ף, שהוא מפרש המתגנב מאחר רבו כלומר הרב שמניח עצמו להתגנב שמועתו. ולפי גירסת הילקוט מדובר ברב שלא רצה ללמד תלמיד, שכונתו למנוע בר, והתלמיד מתחכם ללמוד ממנו, סופו שזוכה ומזכה את הרבים ללמדם תורה, שהרי הרב עושה שלא כדין למנוע מתלמיד דברי תורה".
יד.7 האם יש בעלות של יוצר על יצירתו הרוחנית?
853. במסגרת תת פרק "הרחבת זכותו של היוצר" (עמ' 79 ואילך), דן פרופ' נחום רקובר בנושא שהפך לאחד הנושאים המרכזיים בסוגיית זכויות היוצרים והיא הבעלות של יוצר יצירה רוחנית על יצירתו. האם מדובר בנכס שחלים עליו דיני קניין ה"רגילים"?
854. בפתח הדיון מציין פרופ' רקובר (עמ' 79), כי "מקור חשוב להגנה על זכות היוצרים היא תשובתו של ר' יוסף שאול נתנזון. כאן אנו מוצאים לא רק הגנה על הזכות הזאת, אלא גם הכרה בגבולותיה הרחבים".
855. וכך כותב הרב יוסף שאול נתנזון (ברזנה, גליציה, פולין, 1810 – לבוב, 1875) (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה קמא, חלק א, סימן מד): "דזה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ [=על פני] תבל, פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם. והרי בלא"ה [=בלאו הכי] אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה – אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין [=במכונה; כנראה זכות פטנט במכונת חישוב מסוימת]
--- סוף עמוד 172 ---
כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה [=מהקיסר ירום הודו] בווארשא. ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם. וזה דבר שהשכל מכחישו. ומעשים בכל יום, שהמדפיס חבור יש לו ולב"כ [=ולבאי כוחו] זכות" (רקובר, שם, בהערה 5, מסביר את הרקע למחלוקת ולנושא שהובא לפני המשיב הרב נתנזון).