856. נושא זה של הבעלות על היצירה הרוחנית הספרותית, מתואר במילים קצרות בדברי הרב הרצוג (שם, בעמ' 200) באומרו לאחר הבאת דברי הרב נתנזון כי מדובר בהלכה יהודית, "שאפילו בהעדר חרם מפורש זה מעשה בלתי חוקי להדפיס מחדש ספר מקורי בלא קבלת רשות, מאחר שהיצירה של מוחו של המחבר היא רכושו שלו".
857. פרופ' רקובר, בקטע נוסף, בספרו, תחת הכותרת "'בעלותו' של היוצר ביצירתו", כותב את הדברים הבאים (שם, בעמ' 89-90):
"ראיות נוספות לכך שחידושיו של אדם הם שלו, והוא רשאי לעשות בהם כקניינו, מביא הנצי"ב מוולוז'ין [רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין (1817-1893); דבריו מובאים משו"ת משיב דבר, חלק א, סימן כד]. הנצי"ב מסתמך על מאמריו של רבא המובאים בתלמוד. במסכת עבודה זרה [דף יט, עמ' א] אומר רבא, שהתורה נקראת על שמו של הלומד בה: 'ואמר רבא: בתחילה נקראת [התורה] על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו [של אותו תלמיד שטרח בה – ראה רש"י], שנאמר: 'כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה' (תהלים א, ב)'. ומכאן – שיכול הלומד לעשות בתורתו כרצונו: 'היה נראה שיכול האדם לעשות בהוראותיו כאדם העושה בתוך שלו, וכדאיתא בעבודה זרה יט ע"א, שלבסוף נקראת על שמו, שנאמר ' וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה' וכו'... ואם כן יכול להוריש וליתן זכות חידושיו למי שירצה...'.
וכן ראיה ממאמרו של רבא במסכת עירובין [דף נד, עמ' א], על הפסוק, 'וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת' (במדבר כא, יט), ש'כיון שניתנה לו [התורה] כמתנה – נחלו אל'. ומסביר הנצי"ב: 'פירוש: מתחילה ניתנה לו התורה ב'מתנה' – שלא ישכח מה שלמד הפסק, כדאיתה במסכת ר"ה [ראש השנה] (יב ע"ב): מה נחלה אין לה הפסק, וא"כ יכול להוריש, וליתן זכות חידושיו למי שירצה...'".
858. רעיון דומה של בעלות אדם על קניינו הרוחני, בדומה לבעלותו על נכסיו הגשמיים, מצוי בדברי הרב שמעון יהודה הכהן שקופ (1860-1939), בחידושיו בראש מסכת בבא קמא, כפי שהובאו והוסברו במאמרו של הרב חיים נבון (ראה פסקה 816 לעיל): "כמו שבדברים שנוגעים לזכות האדם מוסכם ע"פ דיני התורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם הוא הבעלים עלי' [עליו] לכל דבר זכות, כ"כ [כמו כן], קראה התורה לאיש המכין תקלה בשם 'בעל הבור' ו'בעל האש', וחייבה בנזקין את בעל המזיק".
859. ובימינו אלה, כתב הרב אשר וייס, בתשובה הלכתית מיום ר"ח ניסן תשס"ה, לאדם ששאלו, "בדבר ההמצאה שנרשם על ידו אצל רשם הפטנטים ושאל לדעתי אם יש תוקף הלכתי לזה ואם לפי דין תורה אכן יש איסור על אחרים לעשות כמתכונתו". לאחר שהביא את דברי הרב נתנזון, בשו"ת שואל ומשיב (הובא לעיל, בפסקאות 852-853), הוא מוסיף את הדברים הבאים: "אך באמת נראה לענ"ד [לעניות דעתי], דזה סברא פשוטה, דיש לאדם אף זכות ממונית בפרי רוחו ויצירתו, ולא