אמנם בני"ד [בנידון דידן] דפטנט רשום, ברור שאסור לפי דין תורה לאחרים לעשותו כמתכונתו.
דו"ק בכ"ז [דייק בדבר בכל זה], כי הדברים ברורים למוצא דעת".
[אני מודה מקרב לב, לרב אשר זליג וייס (יליד 1953, מייסד וראש ישיבת "דרכי תורה", מייסד וראש בית דין "דרכי הוראה", אשר חיבר עשרות ספרים בכל תחומי מדעי היהדות וההלכה), שהואיל לשלוח לי את התשובה, לפני שפורסמה].
--- סוף עמוד 174 ---
860. רעיון זה של הבעלות על נכסים רוחניים, בדומה לבעלות על נכסים פיזיים, מובע בדברי חכמי ההלכה הגדולים של דורנו. הרב ווזנר כותב כי "דעת תורה נוטה דאיכא [שיש] איסור גזל וכו' במה שחברו המציא לגמרי מחדש, הן בספר הלכה וכיו"ב, וכן בשאר דברים – וכן הוא בדינא דמלכותא בכל מקום בעולם." ובשם הרב יוסף שלום אלישיב (1910 – 2012), מובא כי הוא "אינו מבין איך ניתן לחלוק על כך שליוצר ישנה בעלות וזכות על יצירתו." (הדברים הללו הובאו במאמרו הנ"ל של הרב ד"ר מיכאל אברהם (ראה: פסקה 816 לעיל), תחומין, כרך כה (תשס"ה), בעמ' 353. וכן צוטטו הדברים בפסק דינו של השופט אליקים רובינשטיין, בפרשת ויינברג [ראה: פסקה 223 (יא) לעיל], בפסקה יב של פסק דינו.
יד.8 המקורות המשפטיים לזכות היוצרים על פי המשפט העברי
861. כבר הזכרתי לעיל (תת פרק יד.1) כי החומר ההלכתי הבסיסי בתחום זכויות היוצרים לא מצוי בתלמוד, אלא במקורות מאוחרים, ובעיקרם, לאחר המצאת הדפוס.
862. כאשר ניגשו חכמי ההלכה למצוא את המקורות המשפטיים, אשר על פיהם ניתן לבסס (או לשלול) את זכויות היוצרים, פנו הם לאגרות רעיוניות במקרא ובמקורות חז"ל (כפי שהרחבתי את הדיבור לעיל בתת פרק יד.3), ועתה אציג, בתמצית, את הגישות השונות שבהן דנו חכמי ההלכה, ובמיוחד הרבנים והחוקרים של הדור האחרון, כיצד ניתן למצוא – על פי המקורות המשפטיים של ההלכה היהודית – דרכים להפעלת דיני זכויות היוצרים.
יד.1.8 דינא דמלכותא דינא
863. רבים מחכמי ההלכה מזכירים את הנתון המשפטי הידוע להם, והוא: זכויות יוצרים הוכרו במשפט העמים, אשר בקרביהם היו היהודים.
864. קונספציה זו של קניין רוחני, הייתה בדיני פטנטים, וגם בזכויות יוצרים, כפי שהזכירו חכמי ההלכה שהובאו לעיל.
865. יש שראו בכך פגם, כאילו קשה למצוא בתוך המקורות היהודיים את דיני זכויות היוצרים, עד שיש לפנות לדיני אומות העולם. כך, למשל, בתחילת הדיון ההלכתי בפסק דינו של הדיין הרב עזרא בצרי על זכויות יוצרים (ראה פסקה 816 לעיל) הוא אומר את הדברים הבאים (תחומין, כרך ו (תשמ"ה), בעמ' 170: "ראוי לציין שנושא חשוב זה בתקופתנו לא נדון בהרחבה בספרי הפוסקים, כיון שתנאי החיים השתנו, ונושא זה לא עמד על הפרק בתקופות הקודמות. ועם כל זה תורתנו הקדושה נצחית היא ויש לללמוד [צ"ל ללמוד] סתום מהמפורש, כי כל הכללים ניתנו למשה בסיני, וניתן ללמוד פרטים מהכללים. אכן התחדש בתקופתינו במדינות רבות בעולם הגנה על זכות יוצרים, ויש בזה דינא דמלכותא ומנהג במקומות רבים, ובהמשך נעמוד על כך. בתחילה נעיין בספרי ההלכה בנדון כזה."