[חלק מדברים אלה צוטטו על ידי השופט סופר בבית הדין הארצי לעבודה, כאמור בפסקה 822, ולאחר הציטוט אומר השופט כדלקמן: "עמדה זו משקפת זכות מוסרית יסודית שקודמת לשאלות העולות מדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני" (שם, בסיפא של פסקה 22)].
887. בהמשך, מזכיר פרופ' רקובר את התיקון לפקודת זכויות יוצרים, שנתקבל בכנסת בשנת תשמ"א (1981), ובמסגרתו הוסף סעיף 4א, לפקודת זכות היוצרים המנדטורי, אשר הכיר ב'זכות המוסרית' של היוצר, ולצד קביעת הזכות, נקבעו סנקציות על מפירי הזכות (רקובר, שם, בעמ' 114; סעיף 4א הנ"ל – שצוטט במלואו בפסקה 793 – הובא אף הוא בספרו של רקובר הנ"ל, בעמ' 114-115).
888. פרופ' רקובר מזכיר, בהמשך פרק הסיכום שלו (עמ' 115), כי "בדברי ההסבר לסעיף זה שבהצעת החוק, נאמר: 'התיקון המוצע בא להכיר בזכות המוסרית של היוצר ברוח הסעיף האמור [של אמנת ברן], ולהבהיר – גם בעקבות ההלכה העברית – כי היא כוללת את זכותו של היוצא ששמו ייקרא על יצירתו'. ובמבוא להצעת החוק מסתמכת ההצעה על המקורות היהודיים:
--- סוף עמוד 179 ---
'בניגוד להכרה המאוחרת, כאמור, של אומות העולם בזכותו הרוחנית של היוצר, היו חכמי ההלכה ערים כבר בזמנים קדומים לזכות זו. הזכות בדבר קריאת שמו של היוצר על יצירתו מעוגנת הן ביחסם של חכמינו אל 'האומר דבר בשם אומרו', והן בהעמדתו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו בשורה אחת עם הגזלן: המייחס דברי אחרים לעצמו אף גרוע מן הגוזל נכס חמרי. באיסור 'גניבת דברים' ראו חכמינו הגנה על ערך החכמה בכללה, משום ש'המתלבש בטלית שאינה שלו' גורם לכך ש'אין יתרון לחכם מן הכסיל'. החיוב לומר דבר בשם אומרו לא נשאר חיוב מוסרי גרידא: יש שראו בגונב דברים משום 'גנב' על התוצאות הנובעות מכך, ואף נקטו צעדים ענשיים נגד מי שפרסם ספר של אחר על שמו (וראה מחקרו של ד"ר נחום רקובר, 'מקורות לעקרון זכות היוצרים', סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי, משרד המשפטים, חוברת ג, התש"ל-1970)'."
889. לאחר דיון בשאלה, האם לפי פרשנות סעיף 4א(1) הדן בזכות המוסרית, אשר חלה על המחבר, לכאורה, זכותו של המחבר היא רק לימי חייו, ולא לאחר מותו, בניגוד לזכות הכלכלית המוגבלת בארץ ל-70 שנה לאחר מות המחבר, (עמ' 115 – 116), מציג המחבר את עמדתו לעניין הזכות המוסרית של המחבר, באופן הבא (עמ' 116):
"הגבלת זכותו של המחבר יסודה בכך, שלאחר תקופה קצובה יש לתת לציבור ליהנות מן היצירות התרבותיות בלא כל הגבלה. אבל מה ההצדקה להפסקת הזכות המוסרית עם מותו של המחבר? לפחות מן הראוי להמשיך אותה כל עוד הזכות הממונית קיימת.