נראה לי, כי עלינו לאמץ את ההלכה האמריקנית, יען כי בעשותנו כן אין אנו 'מאמצים' לנו ילד זר, אלא מסיקים מסקנות משפטיות מתוך השקפות-יסוד המושרשות עמוק-עמוק בתודעה היהודית.
--- סוף עמוד 185 ---
והיה כי ישאלך השואל מחר לאמור: מניין הלגיטימציה להרכיב את השקפותינו אנו על הלכה שמקורה הוא בתחיקה התורכית? ואמרת לו: את ההלכה כי אפשר לבטל חוזה בשל היותו נוגד את הסדר הציבורי, אנו שואבים מסעיף 64(1) של חוק הפרוצדורה האזרחית העתמאני, אבל על עצם השאלה מה הוא הסדר הציבורי או תיקון העולם, עלינו להשיב מתוך השקפות המוסר והתרבות שלנו, כי מקור אחר זולתן ל'סדר' ול'תקינות' אין!".
917. השופט השני, מבחינה כרונולוגית, נוקט בדרך דומה הוא השופט חיים כהן, לימים ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, אשר התייחס לשאלת סמכות בית משפט לשנות מועדים שנקבעו בפסק דין קיים, וזאת עקב שינוי נסיבות משמעותי של אחד הצדדים, שחלה מאוד בשיתוק כללי. וכך כותב הוא (ד"נ 22/73 יגאל בן שחר נ' יוסף מחלב, פ"ד כח(2) 89, בעמ' 98, בראש העמוד (1974)):
"מקום ושעה שלמען עשות צדק רואים אנו להעלים עינינו מן ההלכה הפסוקה האנגלית והאמריקנית, הרגלתי עצמי לברר תחילה שמא ניתן למצור בדיני התורה אילן להיתלות בו... אבל הצדק שאנו חייבים ומשתדלים לעשותו, יהיה בטוח ומיוסד יותר כשהוא מוצא לו סמוכין במסורתנו המשפטית ובחכמת צדקתם של קדמונינו זכרם לטוב".
918. הירבה ללכת בדרך זו, הוא השופט מנחם אלון (אף הוא, לימים, המשנה לנשיא בית המשפט העליון), שכבר ראינו את עמדתו ביחס ליישום המשפט העליון במשפט מדינת ישראל. וכה אמר הוא, כאשר נזקק לדו בסוגית תום הלב במשפט האזרחי, בכלל, ובדיני חוזים, בפרט (ע"א 148/77 שאול רוט נ' ישופה (בנייה) בע"מ פ"ד לג (1) 617, פסקה 7, בעמ' 631, בין האותיות ב-ז (1979)):
"בבואנו לפרש בחוקיה של מדינת ישראל, מושגי יסוד כגון תום לב, שאופיים הוא אוניברסאלי והם נחלתה של חשיבה ערכית ומשפטית של כל מערכת משפט תרבותית, שומה עלינו לעיין בראש ובראשונה במשמעותם של מושגים אלה לאור עקרונותיו של המשפט העברי ומורשתה של ישראל. שהרי עקרון אוניברסאלי כגון זה גילויו הוא, אמנם, במערכות המשפטיות השונות שבימינו אנו, אף שורשיו שתולים הם בערכי יסוד שהונחלו לאנושות במערכות המשפט שמימים ימימה. שהרי דרך הרוח שבמשפט מי ידע, ומחלחלת היא בתודעתם של דורות עדי הגיעה עד הלום. ואם במערכות המשפטיות של אומות העולם כך הוא, בוודאי ובוודאי שכך הוא בחוקיה של מדינת ישראל שהתשתית לעקרונות היסוד שבה מצווים אנו למצוא בראש ובראשונה במורשתה הקדומה, שלא כהתה עינה ולא נס ליחה... [כאן מביא הוא ציטוטים מדברי השופט זילברג בפרשת צים, שהובאו לעיל בפסקה 910, ומדברי השופט חיים כהן בפרשת בן שחר, שהובאו לעיל בפסקה הקודמת].