ודברים אלה כוחם יפה פי כמה וכמה לעניין שלפנינו. עיקרון תום הלב שבסעיף 39 [לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973] מקורו בחקיקה ישראלית מקורית שבה צווינו על עצמאות החוק בדרך פירושו ויישומו (סעיף 63 לחוק החוזים), וכל עצמו וגופו של המונח 'תום לב' מושג עברי מקורי הוא... משום כך, לעניין פירושו של מושג זה, מצווים אנו לפנות בראש ובראשונה למשפט העברי, שממנו פינה וממנו יתר להבנת תכנו ומשמעותו".
--- סוף עמוד 186 ---
[התייחסות לפסק דין זה, במסגרת מכלול יחסו של השופט אלון ליישום המשפט העברי במשפט הישראלי, מצויה במאמרו הנ"ל של פרופ' אריה אדרעי, שהובא בפסקה 867 לעיל, והוא מתייחס אליו באופן הבא (שם, בעמ' 48): "מאבקיו של אלון למען שימוש במשפט העברי בבית המשפט העליון החלו עוד קודם לחקיקת חוק יסודות המשפט. במהלך שנות השבעים נחקקו חוקים ישראליים מקוריים בתחומי המשפט הפרטי והציבורי שהחליפו את החוקים העות'מאניים והאנגליים שהיו בתוקף. אלון טען שכאשר החוק הוא ישראלי מקורי יש לפרש את כוונת המחוקק על פי המשפט העברי, ומכל שכן כאשר מדובר במונחים הלקוחים ממקורות המשפט העברי".]
919. השופט יצחק אנגלרד, התייחס אף הוא לנושא זה של השימוש במשפט העברי, כאשר דן בסוגיה עקרונית הנוגעת לשימוש לרעה בזכות (רע"א 5339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, פ"ד נה(1) 199, בפסקה 26, בעמ' 226, בין האותיות ג-ה (1999)):
"מן הראוי כי המשפט העברי ישמש מקור השראה לפרשנותה של הוראת סעיף 14 לחוק המקרקעין, ולאו דווקא משום שלשונה של זו סתומה או מגומגמת. נראה לי כי המגמה המוסרית המובהקת, המצויה במסורת המשפטית היהודית לגבי מושג הבעלות, ואשר מטרתה להגביל את שלטונו של אדם על נכסיו, תימצא ביטוי במשפט של מדינת ישראל במדינה יהודית ודמוקרטית. יצוין כי מעבר לממד המוסרי-האינדיבידואלי של העיקרון 'כופין על מידת סדום', מצוי בו גם, ואולי הוא עיקר, ממד חברתי חשוב, כי הלוא בשל חסרונו של ממד חברתי זה נחתם גזר דינם של אנשי סדום, שעל מידתם הרעה נקרא העיקרון.
920. דרכים אלה של פנייה למקורות ההלכה היהודית, כאשר נדרשים אנו לפסוק בסוגיה משפטית על פי המשפט הישראלי, הוסברו גם בהחלטתי בבש"א 2813/05 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' הרב דניאל ביטון (2006) בפסקאות 70 – 74; וכן ראה את ספרי המוזכר בפסקה 830, בעמ' 20 – 22.
יד.6.10 היש לתת משקל לכך שמדובר בספר קודש, וכן כי בעלי הדין שומרי תורה ומצוות?