947. בהמשך מתייחס השופט טירקל לשאלה "מתי קמה זכות יוצרים ביצירה?" (שם, בעמ' 829, בין האותיות א-ב). הוא מתייחס לחוק הקודם שבו נקבע כי "יצירה ספרותית" יכולה לכלול גם "ליקוטים". אין צורך להאריך בעניין זה, שכן, כיום הדבר מופיע בלשון מפורשת בסעיף 4(ב) לחוק, כפי שצוטט לעיל בפסקה 918.
948. לאחר ציטוטים מפסקי דין שונים (פסקה 11, עמ' 829-830), מובאת המסקנה הבאה (פסקה 12, עמ' 831, מול האות א):
"ראינו שליקוט ועריכה עשויים לבוא בגדרה של 'יצירה ספרותית', כמשמעה בחוק, וכי השאלה אם קמה זכות יוצרים ביצירה נבחנת לפי מידת המקוריות שבה. עוד ראינו, שלא די בכך שהיוצר השקיע ממשאביו האנושיים, אלא שנדרשת גם מידה של מקוריות – לא רק ביצירה גופה אלא גם בתהליך של יצירתה – על-מנת שהיצירה תזכה בהגנה."
949. בית-המשפט המחוזי (השופטת דליה דורנר), קבע כי לקימרון יש זכות יוצרים בטקסט המפוענח, וזאת, אחרי שמצא כי התעתיק של הכתוב והשלמת החֶסֶר שבין הקרעים נעשו על סמך מחקר הילכתי ובלשני מקורי. בפסק הדין של בית המשפט העליון, מצטט השופט טירקל, את המסקנות של בית המשפט המחוזי, כדלקמן (שם, בפסקה 13, בעמוד 831, בין האותיות ג-ה):
"אכן, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, אין העתקת המקור, וגם אם היא מסובכת ודורשת מיומנות, מקנה זכות יוצרים. נכון גם כי במקרה שלפני מטרת המפענח הייתה לשחזר את המגילה המקורית. אולם, המגילה המקורית לא נמצאה במלואה. עשרות הקרעים שנתגלו התייחסו לעותקים שונים, לא הייתה התאמה
--- סוף עמוד 191 ---
פיזית בין חלק ניכר מהקרעים וגם אחרי הרכבתם נשאר חסר המתקרב למחצית הכתוב. כאמור, לא ניתן היה לצרף את הקרעים זה לזה ולמלא את החסר ללא מחקר בלשון ובהלכה... אין איפוא הקבלה בין עבודת התובע, שהיו בה יסודות יצירתיים ומקוריים, לבין המקרים שנדונו בפסקי-הדין, שעליהם הנתבעים הסתמכו, אשר עסקו, כאמור, בהעתקה של ספר טלפונים ושל איורים. מכל האמור עולה, כי בעריכת התעתיק ובצירוף הקרעים המתחברים פיזית זה לזה אין המקוריות הדרושה. לעומת זאת, חיבור הטקסט המורכב על-סמך מחקר הלכתי ובלשני של המחבר מתוך מקור הוא יצירה מקורית".
950. אולם, בפי המערערים בפרשת קימרון, הועלתה טענה בבית המשפט העליון, שהיא מאד דומה לטענת ב"כ הנתבעים בתיק שבפניי. וכך מתוארת טענה זו ע"י שופט טירקל בבית המשפט העליון (שם, בעמוד 831, מול האות ו – עמוד 832 מול האות ב):