"המערערים דוחים את מסקנותיו של בית-המשפט בשתי ידיים. לטענתם, השלמות החסר על-ידי קימרון אינן בגדר יצירה מקורית, אלא בגדר גילוי וחשיפה של חלקים מן הטקסט המקורי, כפי שנכתבו לפני אלפיים שנה. היה כאן אפוא גילוי בלבד של עובדות, במסגרת מחקר של המציאות ההיסטורית והמדעית, וככזה אין הוא מוגן על-ידי דיני זכויות היוצרים. אפילו השקיע קימרון ביצירת הטקסט המפוענח מאמצים, זמן, ידע וכישרון, אין בטקסט המפוענח מקוריות המזכה אותו בזכות יוצרים. אכן, הנוסח המקורי, השלם וה'נכון' של המגילה אינו מצוי בידינו כך שאי אפשר להשוות בינו לבין הטקסט המפוענח. אולם אין בכך כדי לעשות את הטקסט המפוענח, כלשונם, 'מיצירה עובדתית, שאיננה זכאית להגנת החוק, ליצירה שהיא פיקציה'. הואיל וקימרון הציג את הטקסט המפוענח כיצירה המשקפת את הנוסח ה'אמיתי' של המגילה מושתק הוא מלטעון כי מדובר ביצירה מקורית. גם השלמות שהשלים את החסר אינן אלא בבחינת העלאת רעיונות על הכתב; אפילו הרעיונות מקוריים, אין הם בגדר ביטוי מקורי הראוי להגנה. זאת ועוד, הואיל ואת ה'רעיון' שהיה גלום בנוסח המקורי של המגילה ניתן לבטא רק בדרך אחת – כפי שביטא אותו קימרון בטקסט המפוענח – אין ברעיון זכות יוצרים, ולא ניתן להגן עליו. השקפה זאת מבוססת על 'דוקטרינת האיחוד' (Merger), שמקורה במשפט האמריקני. עוד הוסיפו המערערים והביאו דוגמאות כהנה וכהנה למצבים שבהם אין מוענקת הגנת זכות יוצרים, שמהן ניתן, לדעתם, ללמוד מה ההכרעה המתבקשת בענייננו".
951. בית המשפט העליון לא קיבל עמדה זאת. לאחר שהזכיר את הלכת אחימן, לפיה "יכול שמי שליקט וסידר 'חומר גלם' שנוצר על-ידי אחרים לפני זמן רב, ייזכה בזכות יוצרים לפרי מלאכתו, ובפרט שמצויים בה מאפיינים של מקוריות" (שם, בראש פסקה 14, עמ' 832, מול האות ג); הוא דוחה את טענות המערערים דשם, המנסים ליצור כללים חדשים כמו "לא ניתן לרכוש זכות יוצרים במגילה משוחזרת", או "לא ניתן לרכוש זכות יוצרים בתוצר של מחקר מדעי היסטורי", ולהכיל אותם על אותה פרשה. עמדת בית המשפט העליון היא כי אין בכך לסייע לטענת התובעים, וכי יש לקבוע את התוצאה על פי נסיבות כל פרשה, כאשר לעניין זה מובאים דבריו של השופט, כתוארו אז,
--- סוף עמוד 192 ---
שלמה לוין, בע"א 23/81 משה הרשקו נ' חיים אורבוך, פ"ד מב(3) 749, בעמ' 759, בין האותיות ד-ה (1988).
"לדעתי, אין לקבוע מראש מסמרות, מתי מדובר ברעיון ומתי מדובר ביישומו, אלא הכול תלוי בנסיבות: אותה מערכת עובדות יכולה להיחשב לעניין אחד רעיון ולעניין אחר יישום של רעיון. בהיבט רחב אין קיים שום דבר מקורי, אלא כל המצאה או 'רעיון' הם פיתוח של המצאה או 'רעיון' קודמים; השאלה בכל מקרה היא, אם בפועל הוסיף פלוני משהו מקורי משלו ל'רעיון' או ל'יישום' קודם (ואז עבודתו תהיה מוגנת, אף-על-פי שאת היסודות לעבודתו המקורית הוא שאב ממקור אחר), או שהוא העתיק בדרך מוסווית מה שעשה אחר, בלי שבפועל הוא יצר משהו מקורי משלו; שאנו בוחנים יצירה, שלגביה טוענים הפרה של זכות יוצרים, השאלה היא אך זאת, האם יצירה זו היא ביטוי של רעיון או העתקה של ביטוי שהופיע במקום אחר. אכן, מידת המקוריות, הנדרשת להגנה על יצירה לפי דיני זכות יוצרים, משתנה אף היא ממקרה למקרה, ויכולה היא להיות מועטת ואפילו חסרת ערך."