--- סוף עמוד 198 ---
שעניינו זכויות יוצרים של מהדיר ומוציא לאור של טקסט קודם במאות שנים, לאחר שערך בו הגהות, תיקונים והתאמות.
962. כוונתי לתשובתו של הרמ"א (רבי משה איסרליש, קרקוב, פולין, 1530 – 1572), סימן י, אשר עוסקת במקרה הבא (פרטים נוספים, היסטוריים על הרקע והנתונים של השאלה מובאים אצל רקובר, שם בעמ' 140-141, והספרות ההיסטורית המוזכרת בהערות 33 ו-34, שם, בעמ' 141). בתחילת התשובה, מובא דיון נרחב בשאלת היקף שבע מצוות בני נח, שכן אחד מהצדדים בנושא עליו הנשאל הרמ"א, היה נוכרי, וכפי שנראה בהמשך, נזקק הרמ"א לעקרונות של "משפט בינלאומי פרטי".
963. וכך מתחיל התיאור העובדתי של הנתונים עליהם דן הרמ"א:
"... נבוא ונקפוץ אל המקום אשר דברינו הולכים לשם, ונדבר על המעשה אשר נעשה בעולם. הנה הוא איש בארץ לועז, אשר נודע שמו במרחקים. דלה דלה מים עמוקים, מימיו מתוקים, גוזר ומקים, יברכהו שוכן שחקים. הוא האילן הגדול אשר פריו למאכל ועלהו לתרופה, אמרתו צרופה, הוא ה"ה הגאון מהר"ר מאיר מפאדוואה. והנה שם מגמותיו רעיוניו ומחשבותיו והשתתף עם אחד מאנשי ארצו ומגדוליה דהיינו יענטילומר [אציל – gentiluomo; רקובר, שם, הערה 36], והוא אחד מן מדפיסי הספרים [בפרויקט השו"ת, נכתב בהערה לח, כי הוא המדפיס הידוע אלואיזי בראנאדין, מונציה, והם מפנים לספרו של ח"ד פרידנברג, תולדות הדפוס באיטליה, עמ' 69] והסכימו יחדיו להדפיס החיבור הגדול משנה תורה, אשר חבר הרב הכולל האמתי רבינו משה בן הרב המובהק הדיין רבינו מיימון. וכאשר חשב כן החלו לעשות בעז"ה [בעזרת השם] עד שלע"ע [שלעת עתה] נגמר הדבר. והגיה אותו בשכלו הזך, עד אשר לא נשאר בתוך הבר תבן. וסלק המסלה עד לא נשאר בה אבן [בפרויקט השו"ת, נכתב בהערה מ, כי הרב י. גרינוואלד, כתב בספרו הרב יוסף קארו בזמנו, בעמ' 82: 'מרן השתמש על פי רוב בספרי הרמב"ם שיצאו לאור בונציה שנת ש"י-שי"א, וגם מהרב מאיר מפדווה, ראה החידה בשם הגדולים 26. ולפעמים אמר בכסף משנה: כתב הרב המגיה, וכוונתו להגהת מהר"ם פאדובה. ועיין בשו"ת אבקת רוכל למר"ן, סימן סד, שמורנו הרב רבי אליה קאפשאלי כותב אליו ומתאר לפניו את גדולתו של מהר"ם מפאדובה, ומשמע שאז עוד לא הכירו מר"ן להעריכו כראוי].
והנה קם אחד גם כן יענטילומר, מעשירי הארץ, נגדו [בפרויקט השו"ת, בהערה מא נכתב: הוא המדפיס המפורסם מארקי אנטוניו יושטיניאן, מונציה], ואמר: 'אעשה גם אנכי לביתי, ואדפיס אנכי גם אני'. וכן עשה. והעיקר הוא מאתו, שעושה דבר זה על מה שלא נשתתף עמו הגאון הנ"ל, ועושה דבר זה להכעיס ולכלות ממון הגאון הנ"ל ח"ו [חס ושלום]. כי ידוע, אם לא ימכור הגאון ספריו, שיכבד עליו המשא מנשוא.