והנני לדון בדיני ישראל, באם היו שני אנשים ישראלים על פי תורתנו הקדושה, ונוכיח שזכה הגאון הנ"ל בדינו."
--- סוף עמוד 199 ---
964. מיד לאחר הבאת נתוני השאלה, מקדים המשיב – רבי משה איסרליש – את המסקנה, וכותב:
"והנני לדון בדיני ישראל, באם היו שני אנשים ישראלים על פי תורתנו הקדושה, ונוכיח שזכה הגאון הנ"ל בדינו. ונפרד מזה ונהיה לארבעה ראשים, ועל אלו הארבעה יסודות נרכיב הדבר ועניינו. ואומר, שדין הוא עם הגאון שהוא ימכור ספריו ראשונה. והואיל בעונותינו שרבו אין ידנו תקיפה לעשות כפי תורתנו, מ"מ [מכל מקום], לא נניח את שלנו ולומר שכל ישראל ומי שבשם ישראל יכונה לא יקנה שום ספר מיימוני החדשים, רק מאותן היוצאים מתחת יד הגאון הנ"ל או באי כוחו, והוא מארבעה טעמים".
965. הטעם הראשון מבוסס על הסוגיה התלמודית, בדבר איסור השגת גבול מסחרית (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כא, עמ' ב). הרמ"א מתייחס לפרטי הדעות השונות באותה סוגיה, ופוסק שכאשר ההיזק ברור, כולם מסכימים לכך שבעל העסק הראשון יכול למנוע את התחרות מבעל העסק החדש המתחרה (ראה גם את האמור בספרו הנ"ל של רקובר, בעמ' 144, הערה 39, המפנה לספר אחר שלו, המסחר במשפט העברי (ירושלים, תשמ"ח), שער רביעי, השגת גבול מסחרית). וכך מיישם הרמ"א את הדין על נתוני המקרה שבפניו (שו"ת הרמ"א, שם, ד"ה, היסוד הפשוט הראשון, לקראת סופו:
"ואם כן, בנדון דידן נמי בריא היזקא הוא, כי היענטילומר השני נתן להכריז שכל ספר יוזיל זהוב טפי [פחות] מהגאון. ומי ראה זאת ולא יבא אליו לקנות ממנו?! ויכול הוא להוזיל, כי הוא מעשירי הארץ. לכן, גם בדינינו הלכתא היא כרב הונא. ונדון בן נח בדין ישראל. ולכן נחתוך הדין כדפירשתי".
ובהמשך, מתייחס הרמ"א לנתון החשוב כי המתחרה הוא נוכרי, בעל מעמד:
"ואין לומר, דמשום שלום מלכות או איבה נקיל בדבר, ונעבור קו המשפט. דבר זה אינו! כדמפרשים בעלי התוס' [התוספות], אשר מימיהם אנו שותים ריש פ"ק דע"א [מסכת עבודה זרה, דף ב, עמ' א, ד"ה אסור לשאת ולתת עימם – לקוח מהערה נא, בפרויקט השו"ת], דבדבר מקח וממכר לית ביה [אין בה] איבה, משום דכל אחד יוכל להתנצל ולומר: אינו צריך לקנות ולמכור, עיין שם בדבריהם. ולכן לית דין צריך בשש [בפרויקט השו"ת, הערה נב, מפנים למסכת ברכות, דף מ, עמ' א: אין דין זה צריך עיכוב].
שני היסודות הבאים המובאים בתשובת הרמ"א, רלוונטיים לנתוני השאלה שבפניו: היסוד השני הוא העדפת מהר"ם מפאדובה, וזאת על פי הדין המופיע בתלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא, דף כב, עמ' א, כי יש להעדיף תלמיד חכם, על פני אחרים במסחר. היסוד השלישי, הוא העדפת יהודי על פני נוכרי (ראה על כל אלה את האמור בהערה 40, בעמ' 144, לספרו הנ"ל של פרופסור רקובר).