966. הנימוק הרביעי בפסק דינו של הרמ"א, הוא הרלבנטי לענייננו – הוצאת ספרים מהודרים ללא שגיאות. וכך הוא כותב (שו"ת הרמ"א, סימן י, ד"ה היסוד הרביעי ):
" היסוד הרביעי, אשר הבנין נכון עליו, הוא בפ"ב דכתובות [דף יט, עמ' ב] דגרסינן התם: אסור להשהות ס"ת [ספר תורה] שאינו מוגה תוך ביתו יתר משלשים יום, משום שנאמר [ספר איוב, פרק יא, פסוק יד]: 'וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה'. ומפרש
--- סוף עמוד 200 ---
האשרי [בפרויקט השו"ת, בהערה פ, מפנים אל הרא"ש, כתובות, פרק ב, סימן יא, ומוסיפים כי יש לעיין בקרבן נתנאל, אות ה], וכן בהגהת מיימוניות פ"ז מהלכות ס"ת [ספר תורה, פרק ז, אות י; ובפרויקט השו"ת מפנים להערה פא במקורות נוספים בעניין ובהם טור יורה דעה, סימן רעט, ונושאי הכלים, שם]. דלאו דוקא ס"ת [ספר תורה], אלא אפילו נביאים וכתובים, ושאר ספרי קודש, כגון: התלמוד ופסקי ההלכות, לדידן, שתורה שבע"פ [שבעל פה] ניתנה ליכתב. וכ"ש [וככל שכן] הוא, דעיקר מה שאנו פוסקים הוא מתלמוד ושאר ספרי המחברים. ואם יהיה הספר מוטעה, בקל יבא לטעות בדין: לאסור המותר, ולהתיר האסור, וכן לטהר הטמא כו'. וכן גרסינן נמי [למדנו גם] פרק לא יחפור [תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כא, עמ' א]: 'אמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי [אותם שני מורים לילדים קטנים], חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, דשבשתא ממילא נפקא [אחד מהם מלמד הרבה ולא מדייק, ואחד מהם מדייק ולא מספיק הרבה ללמד – מושיבים, דהיינו: מחליטים, שמי שילמד הוא זה שמלמד ולא מדייק, כי השיבוש נעלם מאליו ויוצא]. רב דימי מנהרדעא אומר: מותבינן ההוא דדייק ולא גריס, דשבשתא כיון דעל על [מושיבים, דהיינו: מחליטים, שמי שילמד יהיה זה שמדייק ולא מספיק הרבה, כי השיבוש כיוון שנמצא נשאר ולא ניתן לעוקרו]. דכתיב [ספר מלכים א, פרק יא, פסוק טז]: 'כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם'. כי אתא לקמיה דדוד [כאשר בא יואב לפני המלך דוד], א"ל [אמר לו דוד ליואב]: 'מ"ט עבדת הכי' [מה הטעם שעשית כך, בפרויקט השו"ת הערה פד, מביא את פירושו של רש"י, שלא הרגת את הנקבות]. א"ל [אמר לו יואב לדוד], דכתיב [שכתוב בספר דברים, פרק כה, פסוק יט]: 'תמחה את זכר עמלק'. א"ל [אמר לו דוד ליואב]: והא אנן, זכר בסגל קרינן כו' [והרי אנו למדנו את הפסוק, בסגול, דהיינו: תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק], עד שקל ספסרא למיקטל לרביה [עד שיואב רצה להרוג את המורה שלו שלימד אותו בטעות שהמלה היא 'זכר' בקמץ פתח, ולא בצירה סגול], שנאמר [ירמיה, פרק מח, פסוק י]: 'אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה'. ע"כ [עד כאן] הסוגיא. הנה, לא פליג [לא חלק] רבא אלא בדגריס ולא דייק, אבל כשיש אחד דדייק וגריס, והשני גריס ולא דייק, פשיטא מוקמינן דדייק וגריס, שלא יעשה מעשה יואב. ולכן, גם אנחנו בנדון דידן, ראוי לכל ישראל דלא ליקו [שלא ייענשו בעונש מלקות] בארור, ולקנות ספר שאינו מוגה, ולעבור על 'וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה'.