ואם יטעון בעל דין לומר: הנה לכל אדם ידוע שאלו המדפיסים הרביצו תורה בישראל, ולולא זאת כבר ח"ו [חס ושלום] הייתה התורה משתכחת מישראל, ולכן, ראוי לחוש לדבר שלא תיפוק חורבא [שלא יצא חורבן]. זה אינו כלום! שהרי כבר פירשתי, שבדבר מקח אין שייך בו איבה, כי נוכל לומר הספרים הללו אינן צריכין לנו. ועוד, כי מושכל ראשון הוא שאלו המדפיסים אדעתא דנפשייהו קא עבדי [על דעת עצמם הם הם פועלים], כדי להרויח בדבר, כדרך שעוסקים בשאר דברי סחורות. ולכן, גם אם יפסידו פעם אחת – לא ימנעו מחמת זה מלדפוס [צ"ל: מלהדפיס]. ואדרבא, יהיו בהולים למלאות חסרונם. ואם יוסיף השואל לשאול: סוף סוף, מחמת שלא לשמה בא לשמה, וזיכה את ישראל, והאיך נשלם לו רעה
--- סוף עמוד 201 ---
תחת טובה?! אף אתה אמור לו: היא הנותנת! מדגרסינן בב"ב פ"ק [תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף י, עמ' ב]: 'איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרא ארבע מאה דינרי לקמיה דר' אמי [איפרא הורמיז, האמא של שבור מלכא, שלחה 400 דינר לפני רבי אמי כדי שיחלקם לצדקה]. לא קבלינהו [רבי אמי לא קיבל ממנה את הסכום האמור]. ושדרתינהו לקמיה דרבא וקבלינהו [והיא שלחה את הסכום האמור לרבא, ורבא קיבל סכום זה, כדי לחלקו לצדקה]. שמע רבי אמי ואיקפד [שמע רבי אמי, שרבא קיבל ממנה את הכסף כדי לחלקו לצדקה, והקפיד על רבא]. אמר [רבי אמא לרבא]: לית ליה [האם לרבא, אין לו את הפסוק, ואינו פועל על פי הפסוק מספר ישעיה, פרק כז, פסוק יא]: 'בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ'. פירש לנו רש"י ז"ל: כשיבוש זכות שבידם ולחלוחית צדקה שבידיהם ישברו [ובפרויקט השו"ת, בהערה צב, נב גרסת רש"י: כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן, אז יישברו. בדפוס ראשון נוספה המלה 'האומות', אחר 'ישברו']: ופריך ורבא, ומשני [והתירוץ הוא כי הדבר מותר] משום שלום מלכות. א"כ ש"מ שאפילו רבנן לא קאמרי [אם כן, שמע מינה, אנו שומעים מסיקים מהאמור לעיל, שאפילו רבנן לא אמרו שהדבר מותר לקבל את 400 הזוז לצדק מהנוכרית איפרא הורמיז, אמו של שבור מלכא] אלא משום שלום מלכות. והואיל ובנדון דידן ליכא חששא [במקרה שבפנינו, בעניין הדפסת הספרים על ידי האציל הנוכרי, אין חשש] משום שלום מלכות, כדפירשתי לעיל בשם התוספות, ודאי ראוי ונכון הוא למנוע מהם זכות וטובות בל יזכו בהם [ובהערה צג בפרויקט השו"ת נאמר כי בדפוס ראשון הנוסח הוא: בל יחיו בהם].