קנצי למילין [ איוב, פרק יח, פסוק ב; והכוונה: תנו לב להבין] שהגאון הנ"ל זכה בדינו לנקוט לו שוקא ברישא [שתהיה לו זכות ראשונים בשוק] למכור ספריו ראשונה, ושלא יקנה שום אדם ספר מיימוני הנדפסים מחדש מקרוב באו, כי אם היוצא מתחת יד הגאון הנ"ל או באי כוחו. לכן, לישקול לזמור ולקטוע במקטע דפרזלא על כל מי שיעבור דרכו ודינו. גם אנחנו מסכימים מנדין [בפרויקט השו"ת, בהערה צה, נכתב כי 'בהוצאת ווארשא נמצאת פה הגהה זו: בזמן הרמ"א היה כח ביד הרבנים לנדות ולהחרים המסרבים נגדם, ונעשה ע"פ ידיעת הממשלה אז, ובזמננו נאסר כל זה ע"פ חוקי כל הארצות באיירופא, ועוד נוהגין בזה בארצות אזיא אשר לתורגמא / לתורגמא /.], ומשמתין ומחרימין בנידוי חרם שמתא בגזירת עירין ובמאמר קדישין, על כל תלמיד וצורב קטן וגדול שם הוא, שלא יקנה שום אדם במדינתנו מן הנדפסים החדשים א"ל [אי לאו, אלא רק] מאותן היוצאין מתחת יד הגאון הנ"ל או מב"כ [מבאי כוחו]. וכל מי שפורץ יפגענו חויא [נחש] דרבנן וצוחה ופרץ, וכל המחזיק בהם הם בחרם כמוהם. ומחוייבים כל ישראל לנדות החטאים האלה בנפשותם, ולא יכופר להם עד ימותון, וקבר חמור תהא קבורתם [בפרויקט השו"ת, בהערה צח, הם מציינים להשוואה לפסוק בספר ירמיה, פרק כב, פסוק יט:
--- סוף עמוד 202 ---
קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:]. והרואה אל הנח"ש [נידוי חרם שמתא] וחי [בפרויקט השו"ת, בהערה צט, מפנה לפסוק בספר במדבר, פרק כא, פסוק ט: 'וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי'], יקבל ברכות מאל שדי, עד שיבלו שפתותיו מלומר די [בפרויקט השו"ת, בהערה ק, מפנה לפסוק בספר מלאכי, פרק ג, פסוק י: 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי'].
נעשה יום א', ארבעה ימים בחדש אלול, שנת ש"י, נאם הקטן הרוצה להתאבק בעפר של ת"ח [תלמידי חכמים] ולשתות בצמא את דבריהם, ולא דבר עד כה אלא כדי להתלמד להרגיל עצמו בתוך מדותיהם, להיות כעבד אחד מן הקטנים שבהם. אלה הדברים אשר דבר משה בן לא"א [לאדוני אבי] ישראל שלי"ט [שיחיה לאורך ימים טובים], המכונה משה איסרלש מקראקא."