טז.4 "הנצחת פירושי המקרא המובהקים של ימי הביניים"
990. תחת כותרת זו, מסביר המהדיר כי על אף שבהקדמתו, אין בן חיים מייחד מקום רב לפירושים, נראה שגם עניין זה היה בין המניעים שהניעוהו להוציא את מהדורתו. על כל פנים, כפי שמסביר פרופ' כהן, לפורמט של הטקסט המקראי והמפרשים מסביב לו הייתה השפעה מכרעת על הזיקה של הדורות הבאים למפרשי המקרא הגדולים של ימי הביניים. ומוסיף פרופ' כהן: "המפרשים האלה מלווים את הכתוב המקראי בהדפסות רבות שראו אור מאז ועד היום, וכך נהיו מכלל הקלאסיקה של התרבות היהודית" (שם, בעמ' 9*).
991. אכן, הדרך הוויזואלית של צירוף הדף של הכתוב המקראי עם פירושים, שנתחבבו על לומדי המקרא, הייתה תבנית עוד מתקופת כתבי היד, והוכנסו לדפוס כבר בהדפסה הראשונה של ספר מקראי בשנת 1477 (ספר תהילים שיצא לאור עם פירוש הרד"ק). גם בהדפסת תנך שלם עם פירוש צמוד, קדמה למהדורת בן חיים מהדורה משנת 1517 של הוצאת בומבירגי (שם, שם).
992. על כל פנים, מסביר פרופ' מנחם כהן, כי "חשיבותה ההיסטורית של מהדורת בן חיים אינה אפוא בחידוש שבתבנית, אלא בעצם הדבר שבן חיים הצליח להעלות על הדף יותר מפרשים משהעלו קודמיו, והשתרשות מהדורתו כמהדורת מופת לדורות הבאים הנציחה פירושים אלה כנכסי צאן וברזל של העם היהודי, ויצרה דפוסי לימוד חדשים בתוכו" (שם, שם).
993. בדיון מפורט יותר בהמשך המבוא (שם, עמ' 31* ואילך), מסביר פרופ' כהן כי בן חיים ייחד לעניין דרכי ההדרה של הפירושים שורות אחדות בלבד, ובכל מקרה, "אף כאן הכיר שיש בידיו נוסח 'מעוות' הטעון תיקון. אבל אין הוא אומר דבר לא על מקורותיו ולא על העקרונות שהנחו אותו בבחירת המפרשים בספרים השונים" (שם, בעמ' 31*).
994. גם מבחינה ויזואלית, הדף הנאה שהוצע לצורך הדפסת מקראות גדולות, בתקופת בן חיים, לא יכול היה להכיל אלא שניים-שלושה פירושים ולכן נבחרו הפירושים הנפוצים ביותר, כגון: רש"י (רבי שלמה יצחקי), רד"ק (רבי דוד קמחי), ראב"ע (רבי אברהם אבן עזרא), רלב"ג (רבי לוי בן גרשון) (שם, שם).
995. בהמשך, מוסבר מדוע לא נכלל פירוש הרד"ק לספר תהילים בגלל אורכו, ובהמשך מיד נכתבו הדברים הבאים, כאילו ידע פרופ' כהן כי יתקיים משפט זה: "מן הסיבה האת, כנראה, נעדר גם פירושו של הרמב"ן לתורה, שאף הוא נדפס לראשונה בשנת ר"מ (1480) ברומא" (שם, בעמ' 32*; בהערה 64, שם [המודפסת בעמ' 93*], נכתב: "הרמב"ן הוכנס לראשונה למקראות הגדולות במהדורת ורשה תר"ך-תרכ"ו").