996. מוסבר כי הפגם העיקרי בפירושים שנדפסו במהדורת בן חיים (ובכל המהדורות שלאחריה) היה טיב הנוסח של הפירושים. בלשונו של פרופ' מנחם כהן: "שיבושים לאלפים מתגלים מהשוואת
--- סוף עמוד 206 ---
המהדורות המקובלות עם כתבי יד מימי הביניים ובהם רבים המשבשים את הבנת הנאמר" (שם, בעמ' 32*). בהמשך מובאות דוגמאות לשיבושים כאלה (שם, שם)
997. דיון מיוחד נמצא ביחס לשיבושים ותוספות בפירוש רש"י, ואף מוסברת הסיבה לריבוי התוספות ברש"י (שם, בעמ' 32*-33*), מתוארים תהליכי חדירת התוספות לגוף הפירוש, ומוצעים סימני הבחנה של התוספות ודוגמאות לדרכי ההבחנה (שם, בעמ' 33* ואילך), כאשר בהמשך גם הוסבר כיצד תוספות חדרו למהדורות דפוס שונות ובהן מהדורת לובלין (שפ"ג) ומהדורת אמסטרדם (תנ"ט) (שם, עמ' 38*-39*ׂ), ודוגמאות נוספות המובאות בהמשך, ואף הוצג "חתך אופייני של שיבושים בפרק אחד" (שם, בעמ' 41*-42*).
טז.5 הייחוד של מהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות הכתר
998. על רקע הפגמים, והעדר השלמות של מהדורת בן חיים, כפי שהוצג עד כה במבוא (ראה תת פרקים טז.2-טז.4), מסביר פרופ' כהן, את המטרות העומדות ביסוד מהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות, היא מהדורת הכתר, במילים אלה (שם, בעמ' 42*):
"מהדורת 'הכתר' באה לתקן מן היסוד, ככל שידנו מגעת, את פגמיהן של המהדורות הקיימות. לצורך זה עומדים היום לרשותנו כלים רבים וטובים לאין שיעור מאלה שעמדו לרשותו של בן-חיים. אף שרחוקים אנו בזמן מתקופת כתבי היד, מזומנים לנו היום בכל תחומי ההדרת הנוסח כתבי יד במבחר גדול ומגוון מזה שהיה מצוי לבן-חיים. קודם כל מצוי בידנו היום האוטוגראף של תנא דבי רב עצמו, 'כתר ארם צובה', מלאכת מחשבת של מי שנחשב גדול בעל המסורה, אהרון בן-אשר, והוא ששימש מצע ויסוד לרמב"ם בכתיבת הלכות ספר תורה שלו. כמו כן עומד לרשותנו היום מאגר ענקי של תצלומי כתבי יד עבריים מימי הביניים, והוא נותן בידינו לצרף תמונה רחבה של המציאות הטקסטואלית דאז בכל תפוצות ישראל, ולבחון את טיבם של כתבי יד בתנאים טובים לאין שיעור מכל מה שהיה ידוע עד כה. גם הדעת שהוספנו מן המחקר בכל התחומים שאנו נזקקים להם למלאכתנו, מרובה ומעולה יותר היום, כמובן. כל אלה נותנים בידנו לשקוד על הוצאת מהדורת יסוד חדשה של 'מקראות גדולות', שלא הייתה כמוה עד כה לטיב ולדיוק.
להלן יופרטו העקרונות והשיקולים שהנחו אותנו במלאכת הההדרה, ויובהרו דרכי העבודה בכל תחום מן התחומים המעמידים את המקראות הגדולות: נוסח המקרא (האותיות, הניקוד הטעמים והגעיות); המסורה; התרגומים הארמיים; המפרשים".