ובסוף הערה 56 (שם, שם), לאחר שמביא את הסכמת הרב קוק למהדורה המפוסקת של התלמוד הבבלי, מסכת ברכות, "שנתעוררו ... לבקש דרך ישרה להקלת הבנה בלימוד התלמוד", כותב מחבר המאמר: "אין ספק שהדברים נכונים, אך דא עקא ככל שהפיסוק הולך ומשתכלל הרי שהוא מסתיר יותר ויותר צדדים פרשניים של הטקסט".
טז.3.3.8 ברייתא
1042. במקרה אחד, בו התעוררה שאלה לגבי תבנית של לימוד של תנאים, שלכאורה, אינו מתיישב עם המתכונת שנקבעה על ידי הפרשנים הקודמים, העלה פרופ' שמא יהודה פרידמן הצעת פתרון, שכל כולה היא קביעת נקודה בין שני חלקי הברייתא, באופן שיהיו אלה שתי ברייתות נפרדות, כאשר אחרי הנקודה יש הלכה חדשה. ראה על כך, שמא יהודה פרידמן, "המונח 'או' כלך לדרך זו' ושימושו במדרשי התנאים", לתורתם של תנאים – אסופת מחקרים מתודולוגיים ועיוניים (ירושלים, תשע"ג, בסדרת "אסופות", ז), עמ' 388.
--- סוף עמוד 217 ---
טז.4.3.8 הודאת בעל דין
1043. הרב ד"ר [כיום פרופ'] יהודה ברנדס, העומד בראש מכללת הרצוג, נתבעת 3, נשאל בחקירה נגדית, על ידיד ב"כ התובע, עו"ד נרדה בן צבי (עמ' 602, שורה 18) על המאמר הנ"ל, "פיסוק המשנה כפעולה פרשנית" (הובא לעיל, בפסקה 1040), והשיב כי הוא מכיר את המאמר, אישר, בלשון "וודאי" כי צורות פיסוק שונות של המשנה משפיעות על פירוש המשנה (שם, בשורה 23), והרחיב ואמר, בתשובה לשאלה, האם הוא מסכים לטענה כי במשנה פעולת הפיסוק היא הכרעה פרשנית ולא פעולה טכנית (שם, בשורות 24-25), את הדברים הבאים: "את יכולה להוריד את המילה 'משנה'. פיסוק הוא פעולת הכרעה פרשנית בכל טקסט..." (שם, בשורות 26-27).
1044. אין צורך להכביר מילים על מקורו של הכלל "הודאת בעל דין, כמאה עדים דמי", שמקורו במשפט העברי (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ, עמ' ב), שכן היא משקפת את דעתו האמיתית של אותו בעל דין, וכפי שפירט והסביר פרופ' אליאב שוחטמן, הדבר הכרחי בניהול הליכים משפטיים תקינים שאם לא כן, "מה כוח בית דין יפה?!" (סדר הדין בבית הדין הרבני לאור מקורות המשפט העברי, תקנות הדיון ופסיקת בתי הדין הרבניים בישראל (ירושלים, תשע"א), בעמ' 699). עמדתי על כך במספר פסקי דין (ראה, למשל, ת"א 3064/01 להב אמנון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2006) בפסקה 32 ואילך; ת"א 6095/04 אהרון בלום נ' מאיר לוין (2007) בפסקה 93 ואילך, ורבים זולתם).
1045. כלל זה מיושם גם במשפט הישראלי (ראה, למשל, את פסק דיני בת"א 7395/05 מיכאל בן שטרית נ' מינהל מקרקעי ישראל (2009) בפסקאות 261-289, והמקורות המובאים שם).