כך נולד הרעיון של הוצאת מהדורת יסוד מדעית חדשה של 'מקראות גדולות'. היה זה סמוך להיבחרו של מנחם [כהן, הוא התובע] לדיקן הפקולטה למדעי היהדות בשנת תש"ם (1980). עומס העבודה בתפקיד זה גרם לדחייה מסוימת בתוכניות, אבל בסיום כהונתו, משהוזמן בשנת תשמ"ד (1984) כעמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית, יכול היה להתפנות לתכנון מפורט של שלבי המפעל. מגוון התחומים של המקראות הגדולות חייב הכשרת צוותים של עוזרי מחקר, שיסייעו בידו, כל אחד בתחומו, והכנת נהלים והנחיות ליישום תפיסותיו באשר לדרכי ההתנהלות של המחקר בתחומים השונים ולתיאום ביניהם".
1066. מכאן, שגם מהבחינה הדיונית "כבול" נתבע 1 לדברים שכתב לפני 14 שנה, הרבה לפני פרוץ הסכסוך. למותר לציין כי לאורך חקירתו הנגדית, לא התכחש פרופ' עופר לדברים הללו שהם מבחינתו אחד מפרסומיו המדעיים, והוא חזר על כך גם בעדויות לפניי כאשר השתמש במילים אלה "אני רוצה לומר דברים מפורשים בעניין הזה. מפעל מקראות גדולות הכתר הוא מפעל שיזם אותו, הגה אותו, עומד בראשו מתחילתו פרופ' מנחם כהן והתווה את דרכיו ואת עלילותיו...", וזאת כמובא בהרחבה בסעיף 18 לסיכומי התשובה של התובע (כמצוטט בפסקה 643 לעיל).
1067. תשובת ב"כ התובע לטענות אלה של ב"כ הנתבע בעניין העלמת שמו של פרופ' גושן-גוטשטיין על ידי פרופ' מנחם כהן, זכתה לתגובה חריפה בסעיפים 17-18 לסיכומי התשובה של התובע, שצוטטו לעיל בפסקה 643.
1068. לא ראיתי לנכון לחזור על המילים החריפות הללו פעם נוספת, והמעיין מופנה לפסקה 643 לעיל. די בכך שציטטתי מדברי פרופ' עופר בעדותו (ראה: פסקה 1065 לעיל).
1069. על כל פנים, עמדת התובע, בנקודה זו, מקובלת עליי, ומסקנתי היא כי לא הייתה כל כוונה של פרופ' כהן להעלים את פועלו של מורו ורבו פרופ' גושן-גוטשטיין הנ"ל.
1070. בכל מקרה, מבחינת דיני זכויות היוצרים, בכלל, הזכות המוסרית, בפרט, גם אם פלוני (פרופ' גושן-גוטשטיין), הגה רעיון היולי, ומי שמימש אותו ובעזרתו הרעיון קרם עור וגידים והגיע
--- סוף עמוד 221 ---
לכלל יצירה הוא אלמוני (התובע, פרופ' מנחם כהן), הרי הזכויות של היצירה הינן של אלמוני, ולא של פלוני.
1071. לפיכך, מסקנת תת פרק זה היא כי פרופ' מנחם כהן לא השכיח או העלים את רעיונותיו של פרופ' גושן-גוטשטיין, אך בכל מקרה מפעל מקראות גדולות הכתר הוא יצירה שאותה עיצב והביא לאוויר העולם, פרופ' מנחם כהן, הוא התובע בתיק זה.