יז.2 מי היוצר כאשר מדובר בעבודת צוות בהשתתפות חוקרים רבים?
1072. טענה נוספת שהעלו ב"כ הנתבעים היא זו: זכות מוסרית היא זכות אישית של יוצר. אולם כאשר מדובר בעבודת צוות של חוקרים רבים לא ניתן לומר שפרופ' כהן הוא בעל הזכות המוסרית.
1073. עניין זה פורט בצורה נרחבת בסיכומי הנתבעים, במיוחד בתת פרק ט.6 ותת פרק ט.7.
1074. על כך הגיבו ב"כ התובע בסיכומי התשובה (תת פרק י.3 ו-י.4).
1075. המחלוקת בין ב"כ הצדדים, בתת נושא זה ירדה עד חקירות נגדיות כמה ימים בשבוע נכח פרופ' כהן באוניברסיטה כאשר החוקרים עבדו על הפרויקט וכמה פעמים עובדים מהפרויקט באו לביתו ושם הוא שוחח עימם.
1076. מסקנתי בנושא זה היא חד משמעית: כאשר מדובר בפרויקט המחייב עבודה של אנשי צוות רבים, עדיין הזכות המוסרית של היצירה היא של מי שעומד בראש הצוות.
1077. כפי שהוזכר לעיל מספר פעמים, פרופ' כהן הוא שבחר את שיטת העבודה של כל אנשי הצוות והנחה אותם על פי מתכונת שהוא בחר. ראה בעניין זה גם "הודאתו" של פרופ' עופר בסוף הקטע שצוטט לעיל בפסקה 1064, ואחזור על המשפט האחרון באותו קטע: "מגוון התחומים של המקראות הגדולות חייב הכשרת צוותים של עוזרי מחקר, שיסייעו בידו, כל אחד בתחומו, והכנת נהלים והנחיות ליישום תפיסותיו באשר לדרכי ההתנהלות של המחקר בתחומים השונים ולתיאום ביניהם".
1078. לא זו אף זו, פרופ' יוסף עופר עצמו (הנתבע 1) עבד במסגרת מפעל מקראות גדולות הכתר, תחת הנחייתו וניהולו של התובע פרופ' מנחם כהן. במהלך עדותו של פרופ' עופר הוא סיפר על מחלוקות מסוימות שהיו בינו לבין פרופ' כהן. פרופ' עופר הציג את עמדתו ופירט אותה. התוצאה הייתה כי ההכרעה הייתה של המהדיר והעורך המדעי, פרופ' מנחם כהן, ולא של פרופ' עופר.
דוגמה זו ממחישה כי אכן היוצר הוא פרופ' כהן, ולא חברי הצוות, גם אם אחד מהם הוא בכיר כמו פרופ' עופר.
1079. ראוי להזכיר, בהקשר זה, כי כבר לכתב התביעה צורף, כנספח ה, מסמך הנושא כותרת "כללי הכרעה", אותו כתב פרופ' מנחם כהן, התובע, עוד בחודש אדר, בשנת תשנ"ח (1988) (המסמך גם מהווה את נספח ז לתצהיר התובע, אשר אליו הוא מתייחס בסעיף 24 לתצהירו, מיום 26.8.15, שהוא הראייה המרכזית של התובע), ובו התווה פרופ' מנחם כהן את הכללים אשר על פיהם יעבדו אנשי מפעל הכתר, כאשר יש מספר כתבי יד. מוזכר שם, כי יש לקבוע נוסח יסוד, לבדוק את השוואתו לכתבי יד אחרים, תוך הבחנה האם הם שייכים או לא שייכם לאותה. כמו כן נקבעו הדרכים לציון ההכרעות, כאשר יש שוני בין כתבי היד, וכיצד לסמנם. כל זאת מעיד על